פַּעַם, בְּאֶחָד ממסעות הַמִּלְחָמָה שֶׁלּוֹ יָשַׁב
אַלֶּכְּסַנְדֶר מוֹקְדוֹן עַל שְׂפַת נַחַל וְהִתְכּוֹנֵן לֶאֱכֹל דָּגִים
מְלוּחִים.
שָׁטַף אוֹתָם תְּחִלָּה בְּמֵי הַנַּחַל וְהִתְבַּשְּׂמוּ הַדָּגִים בְּרֵיחַ גַּן־עֵדֶן.
רָחַץ אֶת פָּנָיו בְּמֵי הַנַּחַל וְחָיְתָה רוּחוֹ וְכָל עֲיֵפוּתוֹ פָּגָה מִמֶּנּוּ.
נִתְמַלֵּא אַלֶּכְּסַנְדֶר סַקְרנָוּת, מֵהֵכָן נוֹבֵעַ נַחַל זֶה.
קָם וְצָעַד בְּמַעֲלֵה הַנַּחַל, אֶל מְקוֹרוֹ.
כְּשֶׁהִגִּיעַ לַמַּעְיָן, מָצָא שָׁם שַׁעַר נָעוּל.
דָּפַק עָלָיו אַלֶּכְּסַנְדֶר וְקָרָא:
– פִּתְחוּ לִי אֶת הַשַּׁעַר, אֲנִי אַלֶּכְּסַנְדֶר מוֹקְדוֹן!
אָמַר לוֹ קוֹל מִפְּנִים לַשַּׁעַר:
– זֶהוּ שַׁעַר גַּן־עֵדֶן וְרַק צַדִּיקִים יָבוֹֹֹאוּ בוֹ!
יָדַע אַלֶּכְּסַנְדֶר שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק, וְלֹא יִפָּתַח לְפָנָיו שַׁעַר גַּן־עֵדֶן.
בִּקֵּשׁ: – אָמְנָם, צַדִּיק אֵינֶנִּי, אֲבָל מֶלֶךְ גָּדוֹל אֲנִי,
תְּנוּ לִי אֵפוֹא מַשֶּׁהוּ מִגַּן־עֵדֶן!
יָצְאָה מִן הַשַּׁעַר יָד וְהוֹשִׁיטָה לְאַלֶּכְּסַנְדֶר גֻּלְגֹּלֶת אָדָם.
כְּשֶׁשָּׁב אַלֶּכְּסַנְדֶר לְאַרְצוֹ וּלְאַרְמוֹנוֹ, הִנִּיחַ אֶת הַגֻּלְגֹּלֶת בְּכַף מֹאזנַיִם.
לָקַח אֶת כָּל כַּסְפּוֹ, זְהָבוֹ וְהָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת שֶׁלּוֹ וְהִנִּיחַ בַּכַּף הַשְּׁנִיָּה.
וְהִנֵּה לֹא הִכְרִיעוּ אֵלֶּה אֶת כַּף הַמֹּאזְנַיִם,
כִּי הָיָה מִשְׁקָלָהּ שֶׁל אוֹתָהּ גֻּלְגֹּלֶת מִגַּן־עֵדֶן גָּדוֹל יוֹתֵר.
קָרָא לְפָנָיו אֶת כָּל חֲכָמָיו וְשָׁאַל אוֹתָם מַה פֵּשֶׁר הַדָּבָר הַמּוּזָר הָזֶּה.
אָמְרוּ לוֹ הַחֲכָמִים:
– אִם יִקַּח הַמֶּלֶךְ קֹמֶץ עָפָר וִיכַסֶּה אֶת
פִּתְחֵי הָעֵינַיִם שֶׁבַּגֻּלְגֹּלֶת, מִיָּד יִהְיֶה מִשְׁקָלָהּ קַל,
כְּמִשְׁקַל עַצְמוֹתֶיהָ בִּלְבַד.
עָשָׂה אַלֶּכְּסַנְדֶר כְּדִבְרֵיהֶם וְנִמְצָא שֶׁצָּדְקוּ.
שָׁאַל אוֹתָם, מַדּוּעַ יָעֲצוּ לוֹ מַה שֶּׁיָּעֲצוּ וְהֵם הֵשִׁיבוּ לוֹ:
– עֵינָיו שֶׁל אָדָם, כָּל עוֹד אֵינָן שׁוֹכְנוֹת עָפָר,
לְעוֹלָם אֵינָן שְׂבֵעוֹת וְתָמִיד הֵן רוֹצוֹת עוֹד וְעוֹד, לָכֵן מִשְׁקָלָן גָּדוֹל.
רַק בְּמוֹתוֹ, כְּשֶׁמִּתְכַּסּוֹת עֵינָיו עָפָר, הֵן נַעֲשׂוֹת שְׂבֵעוֹת…