מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ גָּדוֹל שֶׁשָּׁלְחוּ לוֹ בְּמַתָּנָה, כְּלִי יָקָר עָשׂוּי שֹׁהַם.

הֶעֱמִיד הַמֶּלֶךְ אֶת הַכְּלִי עַל שֻׁלְחָנוֹ וְהָיָה מִתְהַדֵּר בּוֹ.

פַּעַם בָּא אֵלָיו אוֹרֵחַ זָקֵן, חָכָם יָדוּעַ.

שָׁאַל הַמֶּלֶךְ אֶת הָאוֹרֵחַ:

– מַה תֹּאמַר, אוֹרְחִי הַנִּכְבָּד, עַל הַכְּלִי הַיָּפֶה הַזֶּה?

אָמַר הָאוֹרֵחַ הֶחָכָם לַמֶּלֶךְ:

– אוֹמֵר אֲנִי, שֶׁבָּאָה עָלֶיךָ יַחַד עִם הַכְּלִי צָרָה צְרוּרָה!

שָׁאַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ:

– מַדּוּעַ אַתָּה אוֹמֵר זֹאת?

הֵשִׁיב לוֹ הֶחָכָם:

– מִפְּנֵי שֶׁמֵּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהִגִּיעַ הַכְּלִי לְיָדְךָ,

אַתָּה דּוֹאֵג יוֹמָם וָלַיְלָה, שֶׁמָּא יִגְנְבוּ אוֹתוֹ מִמְּךָ, שֶׁמָּא יִפֹּל וְיִשָּׁבֵר…

הָלַךְ לוֹ הָאוֹרֵחַ הֶחָכָם לְדַרְכּוֹ וְהַמֶּלֶךְ שָׁמַר אֶת דְּבָרָיו בְּלִבּוֹ.

כְּשֶׁיָּצָא הַמֶּלֶךְ לְמִלְחָמָה עַל אוֹיְבָיו,

הוֹלִיךְ אֶת כְּלִי הַשֹּׁהַם בַּסְּפִינָה, לֵהָנוֹת מִיָּפְיוֹ וּלְשָׁמְרוֹ.

טָבְעָה הַסְּפִינָה וְטָבַע כְּלִי הַשֹּׁהַם

וַאֲפִלּוּ שֶׁנִּצַּל הַמֶּלֶךְ וְנִצַּח אֶת אוֹיְבָיו,

עֲדַיִן הָיָה מִצְטַעֵר עַל אוֹתוֹ כְּלִי שֶׁאָבַד מִמֶּנּוּ וְאֵינֶנּוּ.