מַעֲשֶׂה בִּתְמָרָה שֶׁגָּדְלָה עַל שְׂפַת יָם כִּנֶּרֶת,
שֶׁלֹּא עָשְׂתָה פֵּרוֹת שָׁנִים רַבּוֹת
וְהָיְתָה גְּדֵלָה וּמְתַמֶּרֶת אֶל עָל.
עָבַר דִּקְלַאי (מֻמְחֶה לַעֲצֵי תָּמָר) אֶחָד עַל פָּנֶיהָ וְאָמַר:
– תְּמָרָה זוֹ מִתְגַּעְגַּעַת לְתָמָר הַמְתַמֵּר בִּירִיחוֹ…
מַהֲרוּ וְהָבִיאוּ מִמֶּנּוּ אַבְקַת זֶרַע וּתְנוּ אוֹתוֹ עַל הַתְּמָרָה!
עָשׂוּ כִּדְבָרָיו וְנָתְנָה הַתְּמָרָה אוֹתָהּ שָׁנָה פֵּרוֹת רַבִּים
כְּכָל שֶׁעוֹשׂוֹת תְּמָרוֹת בְּשָׁנִים אֲחָדוֹת.