פַּעַם אַחַת, יָצָא יְהוּדִי אֶחָד מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְאַתּוּנָה.

נִכְנַס לְאַכְסַנְיָה אַחַת וְרָצָה לָלוּן בָּהּ.

רָאוּ יוֹשְׁבֵי אוֹתָהּ אַכְסַנְיָה שֶׁהָאוֹרֵחַ הַזֶּה זָר הוּא, וְאָמְרוּ לוֹ:

– הֶחְלַטְנוּ בֵּינֵינוּ, שֶׁאֵין אָנוּ מְקַבְּלִים אוֹרֵחַ,

עַד שֶׁלֹּא יִקְפֹּץ תְּחִלָּה שָׁלֹשׁ קְפִיצוֹת!

אָמַר לָהֶם:

– אֵינֵי יוֹדֵעַ אֵיךְ לִקְפֹּץ!

יַעֲמֹד אֶחָד מִכֶּם וְיִקְפֹּץ לְעֻמָּתִי, וְאֵדַע.

קָם אֶחָד מִן הַיּוֹשְׁבִים וְקָפַץ שָׁלֹשׁ קְפִיצוֹת.

קָפַץ קְפִיצָה אַחַת וְהִגִּיעַ לְאֶמְצַע הָאַכְסַנְיָה,

קָפַץ קְפִיצָה שְנִיָּה וְנִמְצָא לְפֶתַח הָאַכְסַנְיָה,

קָפַץ קְפִיצָה שְׁלִישִׁית – וְנִמְצָא מִחוּצָה לָהּ.

סָגַר הָאוֹרֵחַ אֶת דֶּלֶת הָאַכְסַנְיָה מֵאֲחוֹרֵי הַַמְקַפֵּץ,

וְאָמַר לְיוֹשְׁבֵי הָאַכְסַנְיָה:

– מַה שֶּׁבִּקַּשְׁתֶּם לַעֲשֹׂות לִי, עֲשִׂיתִי לָכֶם!