מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת, שֶׁהָיְתָה נְשׂוּאָה עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה.

הָלְכוּ הַבַּעַל וְאִשְׁתּוֹ אֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי

וּבִקְּשׁוּ לְהִפָּרֵד זֶה מִזּוֹ. אָמַר לָהֶם:

– חַיֵּיכֶם, כְּשֵׁם שֶׁהִתְחַתַּנְתֶּם בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה,

כֵּן תִּפָּרְדוּ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה.

עָשׂוּ כַּעֲצָתוֹ וְעָרְכוּ סְעֻדָּה גְּדוֹלָה וְנִשְׁתַּכֵּר הַבַּעַל.

כַּאֲשֶׁר הִצְטַלֵּל מִשִּׁכְרוּתוֹ אָמַר לְאִשְׁתּוֹ:

– אִשְׁתִּי, רְאִי כָּל דְּבַר־חֵפֶץ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בַּבַּיִת

וּקְחִי אוֹתוֹ עִמָּךְ לְבֵית אָבִיךְ!

מֶה עָשְׂתָה?

כְּשֶׁנִּרְדַּם בַּעְלָהּ, רָמְזָה לְעַבְדֵי בֵּיתָהּ,

שֶׁיִּשְׂאוּ אֶת בַּעְלָהּ בְּמִטָּתוֹ לְבֵית אָבִיהָ.

בַּחֲצוֹת, נִנְעַר הָאִישׁ מִשְּׁנָתוֹ, וְשָׁאַל אֶת אִשְׁתּוֹ:

– אִשְׁתִּי, הֵיכָן אֲנִי?

אָמְרָה לוֹ:

בְּבֵית אַבָּא!

אָמַר לָהּ:

– מַה לִּי בְּבֵית אָבִיךְ וַהֲלֹא נִפְרַדְנוּ?

אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה:

– וְלֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִי,

כָּל דְּבַר־חֵפֶץ טוֹב שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בַּבַּיִת, קְחִי לְבֵית אָבִיךְ?

הִנֵּה זֶהוּ שֶׁעָשִׂיתִי, שֶׁהֲרֵי אַתָּה הַחֵפֶץ הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי בַּבַּיִת

וְאֵין לִי דְּבַר־חֵפֶץ טוֹב מִמְּךָ בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ!

שָׁבוּ בְּנֵי הַזּוּג אֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי

וְעָמַד וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, שֶׁיִפָּקְדוּ בְּבָנִים

וְנִפְקְדוּ בְּבָנִים וּבְנֵי בָּנִים.