מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁאָמַר לִבְנוֹ
– לֹא תִּירַשׁ אוֹתִי עַד שֶׁתִּשְׁתַּטֶּה!
לֹא הֵבִין הַבֵּן מָה אָבִיו סָח.
הָלַךְ הַבֵּן אֶל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־קָרְחָה,
לִשְׁאֹל פֵּשֶׁר דִּבְרֵי אָבִיו.
מָצָא אוֹתוֹ מַחֲזִיק זַלְזַל בְּפִיו וְזוֹחֵל עַל הָרִצְפָּה
אַחֲרֵי בְּנוֹ הַתִּינוֹק הַזּוֹחֵל לְפָנָיו.
תָּמַהּ הַבֵּן עַל מַעֲשֵׂי הָרַב וְשָׁאַל: –
– רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, תָּמֵהַּ אֲנִי עָלֶיךָ, שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּטֶּה וְזוֹחֵל עַל הַקַּרְקַע!
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
– רוֹאֶה אַתָּה, כֵּיוָן שֶׁאָדָם רוֹאֶה בָּנִים, הוּא מִשְׁתַּטֶּה…
אוֹתוֹ רֶגַע הֵבִין הַבֵּן אֶת כַּוָּנַת אָבִיו,
שֶׁיִּירַשׁ אוֹתוֹ רַק כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הוּא עַצְמוֹ אָב לְבָנִים,
שֶׁאָז יְהֵא כְּבָר אָדָם מְיֻשָּׁב בְּדַעְתּוֹ
וְלֹא עוֹד בָּחוּר קַל דַּעַת…
