אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַב הָיְתָה מְהַפֶּכֶת אֶת בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁל בַּעְלָהּ יוֹם יוֹם:

בִּקֵּשׁ אוֹתָהּ לְבַשֵּׁל לוֹ עֲדָשִׁים, בִּשְּׁלָה לוֹ פּוֹלִים,

בִּקֵּשׁ אוֹתָהּ לְבַשֵּׁל לוֹ פּוֹלִים, בִּשְּׁלָה לוֹ עֲדָשִׁים…

כְּשֶגָּדַל בְּנוֹ, חִיָּא, הָיָה מְהַפֵּךְ לָהּ בַּקָּשָׁתוֹ:

בִּקֵּשׁ הָאָב פּוֹלִים, אָמַר הַבֵּן לְאִמּוֹ, שֶׁבִּקֵּשׁ הָאָב עֲדָשִׁים;

בִּקֵּשׁ הָאָב עֲדָשִׁים, אָמַר הַבֵּן לְאִמּוֹ, שֶׁבִּקֵּשׁ הָאָב פּוֹלִים.

וְכָךְ הָיְתָה מְבַשֶּׁלֶת לוֹ מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ, בְּלֹא יְדִיעָתָהּ וּבְנִגּוּד לִרְצוֹנָהּ.

יוֹם אֶחָד, אָמַר רַב לִבְנוֹ חִיָּא:

– נִשְׁתַּפְּרָה אִמְּךָ, בְּנִי, שֶׁהִיא עוֹשָׂה אֶת רְצוֹנִי!

סִפֵּר לוֹ חִיָּא שֶׁהִפֵּךְ אֶת בַּקָּשָׁתוֹ…

צָחַק רַב עַל תּוּשִׁיַּת בְּנוֹ וְאָמַר לוֹ:

– וּבְכָל זֹאת, אַל תַּעֲשֶׂה זֹאת שֵׁנִית, פֶּן תְּלַמֵּד אֶת לְשׁוֹנְךָ דַּבֵּר שֶׁקֶר…