מַעֲשֶׂה בְּעָשִׁיר אֶחָד רָשָׁע, שֶׁהָיָה לוֹ בֻּסְתָּן מַצְמִיחַ פֵּרוֹת מְשֻׁבָּחִים.

חָשַׁשׁ הָאִישׁ מִגַּנָּבִים וְחָשַׁב לִשְׂכֹּר לוֹ שׁוֹמְרִים.

אֲבָל חָשַׁשׁ מִן הַשּׁוֹמְרִים, שֶׁמָּא יִזְלְלוּ וְאַף יִקְחוּ מִן הַפֵּרוֹת וְיָשִׂימוּ בִּכְלֵיהֶם.

מֶה עָשָׂה?

שָׂכַר שׁוֹמֵר אֶחָד עִוֵּר וְשׁוֹמֵר אֶחָד חִגֵּר,

כִּי חָשַׁב: הָעִוֵּר לֹא יִרְאֶה אֶת הַבַּכּוּרוֹת לְאָכְלָם

וְהַחִגֵּר, אֲפִלּוּ יִרְאֶה אוֹתָן, לֹא יוּכַל לְקָטְפָן וּלְאָכְלָן.

יָשְׁבוּ לָהֶם שְׁנֵי הַשּׁוֹמְרִים, הָעִוֵּר

וְהַחִגֵּר, וְאָכְלוּ מִפֵּרוֹת הַבֻּסְתָּן מְלֹא חָפְנַיִם, וְלֹא

פָּחֲדוּ כְּלָל מִפְּנֵי הָרָשָׁע, בַּעַל הַבֻּסְתָּן.

כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִים בַּבֻּסְתָּן, הָיָה הַשּׁוֹמֵר הַחִגֵּר אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הַשּׁוֹמֵר הָעִוֵּר:

– בּוֹא הַרְכֵּב אוֹתִי עַל כְּתֵפֶיךָ,

אֲנִי אַדְרִיךְ אוֹתְךָ לַבַּכּוּרוֹת שֶׁהִבְשִׁילוּ בָּאִילָנוֹת וְאֶקְטֹף אוֹתָן.

הִרְכִּיב הַשּׁוֹמֵר הָעִוֵּר את הַשּׁוֹמֵר הַחִגֵּר עַל כְּתֵפָיו וְהָלְכוּ יַחְדָּו, כְּאִישׁ אֶחָד.

קָטְפוּ וְאָכְלוּ מִן הַבַּכּוּרוֹת מְלֹא חָפְנַיִם.

כְּשֶׁבָּא בַּעַל הַבֻּסְתָּן, צַר־הָעַיִן וְטָעַן:

– הֵיכָן הַבַּכּוּרוֹת שֶׁהִבְשִׁילוּ בָּאִילָנוֹת?

הֵשִׁיב לוֹ הָעִוֵּר:

– וְכִי יָכוֹל אֲנִי לִרְאוֹת אֶת הַבַּכּוּרוֹת?

וְהֵשִׁיב לוֹ הַחִגֵּר:

– וְכִי יָכוֹל אֲנִי לְהִתְהַלֵּךְ בֵּין הָאִילָנוֹת, לְטַפֵּס בְּעַנְפֵיהֶם וְלִקְטֹף מִן הַבַּכּוּרוֹת?

נִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו שֶׁל בַּעַל הַבֻּסְתָּן.

וְהֵבִין שֶׁהִרְחִיק־לֶכֶת בְּצָרוּת עֵינוֹ

וְהִנִּיחַ לַשּׁוֹמְרִים לֶאֱכֹל כְּאַוַּת נַפְשָׁם.