לוגו
מְקַדְּשֵׁי-הַשֵּׁם
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

צרה חדשה: רוזאנוב, “עמוד-התורה” של ה“נוב. וורמיא”, הדפיס בעתון זה מאמרים אחדים, שבהם הוא מגלה “חדשות ונצורות”: בדת-ישראל, בתורת-ישראל יש סודות ורמזים.

הלשון העברית אין לה אמות-הקריאה. יש לה רק קוים משונים, נקודות מפליאות. הללו מובנים רק ליחידים, ל“שומרי-הסוד”. ולא עוד: בספר-התורה של היהודים אפילו קוים ונקודות אין. היקרא אדם דברים כאלה בפה מלא? חס ושלום! דברים כאלה נלחשים ולא נקראים. לחש… סוד!… בספר-התורה של היהודים יש הרבה אותיות מעוטרות “עַטְרוֹת-קוצים”. עטרות… קוצים… סוד על גבי סוד!…

לשון, שאין לה אמות-הקריאה. ספר-תורה, שיש בו עטרות וקוצים… מעשה יושצינסקי… מי יודע? –

וברחובנו בהלה, כמעט מהומה. רוזאנוב, בעל ההקדמה ל“שיר-השירים”, “נוב. וורמיא”, סודות, רמזים, – אוי לנו!

ולא אלמן ישראל! עוד לא פסו מקדשי-השם מקרבנו! והנה בשורה: ב“קיוב. מיסל” יצא דוד הקטן – על-פי מקרה גלאנט שמו –, ילקוטו על שכמו וקלעו בידו והוא הולך וקרב אל גלית הפלשתי, אשר חרף מערכות-ישראל. והנה גם ישועה חדשה: ב“נוב. ווסחוד” יצא דוד הגדול – פֶרֶפֶרקוֹביץ בכבודו ובעצמו – ותבוסתו השלמה של הפלשתי ערוכה מראש. ומובטחנו: שני הגבורים האלה לא יהיו היחידים במערכה. בחדרי-העבודה חורקים עתה הרבה עטים. קצתם מתחילים וקצת גומרים כבר את מלאכתם. וכלם – חצים שנונים, אבנים כבדות הם ממטירים על רשע עריץ זה.

– סודות? יסכר פיך, דובר-שקרים! דת-ישראל כלה פשטות. רמזים? עפרא לפומך, בדאי! תורת-ישראל כלה מישור…

הגידו נא, יהודים חביבים, למה אתם מבזים את עצמכם, את עמכם, את דתכם ואת תורתכם? למה אתם משקרים ואומרים, שדת-ישראל היא רק קובץ-דינים, שאין בהם לא הרהור ולא מחשבה ולא כונת-הלב? למה אתם רוצים, שתורת-ישראל תהיה רק מין ספר-מקרא לילדים? למה אתם עושים את דתנו ואת תורתנו מרמס לעתונים, ענין לפיליטונים?

המקום ירחם עליכם, יהודים חביבים! נסרחה חכמתכם. אולי משום שהרקיב לבכם…


העולם 1912