יא
אל שמו ל֯י֯צ֯ו֯ר֯י֯ם֯ הֵ֯רִ֯י֯ם֯ רֹאשׁוֹ1
וּלְעָבְדוֹ דְרָשׁוֹ2
וְצָבַר גּוּשׁוֹ3
מִשְּׁתִיַּית מִקְדָּשׁוֹ4
5 וּבְעֹצֶם כַּחֲשׁוֹ5
בְּמַכְתֵּשׁ חֲרָשׁוֹ6
וּמִגַּן עֵדֶן גֵּרְשׁוֹ
-
הרים ראשו: של אדם הראשון. ↩
-
ולעבדו דרשו: וציווהו לעבוד אותו, את הקב"ה. ↩
-
וצבר גושו: ואסף עפרו, כדי לברוא אותו. ↩
-
משתיית מקדשו: מיסוד בית־המקדש; והשווה ירוש‘ נזיר פ“ז ה”ב, נו ע"ב: ’נטל הקב“ה ממקום המזבח וברא בו אדם הראשון;' ובר”ר יד: ח, עמ‘ 132: ’ממקום כפרתו נברא.' ↩
-
ובעצם כחשו: ומשום גודל חטאו. ואולי צ"ל ‘וּכְעָצַם’. ↩
-
במכתש חרשו: העעניש אותו; והוא על־פי מש‘ כז: כב: ’אם תכתוש את האויל במכתש.'' ולפי זה אולי צ"ל ‘כתשו’. ↩