הפזמון מיוסד על דרשה בדבר שמונה שנקראו תמימים
(או צדיקים), ונח ראשון להם; ולא מצאתי מקורה. ואולי הוא מתייחס לנאמר
בבר"ר מט:יג, עמ‘ 514: ’ויאמר אל נא יחר ליי… למה עשרה, שכבר נשתייר
בדור המבול שמונה [צדיקים: נח ואשתו, שלושת בניו ונשותיהם] ולא נתלה
לעולם בזכותן.' ↩