הפזמון מיוסד על וי‘ ה:ד: ’או נפש כי תשבע לבטא בשפתים‘ וכו’.  ↩

אם תבטה: הנפש.  ↩

ומינה: מן השבועה.  ↩

תינטה: תסור.  ↩

ולא תרטה: ולא תהיה לה רטייה, רפואה.  ↩

וכהרף: מיד (השווה להלן, פזמון רפו, טור 5).  ↩

תחטה: במקום ‘תחטא’.  ↩

כי תשבע לבטא: וי' ה:ד.  ↩