רפז
<יין ושכר אל תשת; י:ח>
שְׁלשָׁה דְבָרִים בַּיַּיִן מְפ̇ורָשִׁים
מְשַׂמֵּחַ לְבַב אֲנָשִׁים1
וּמֵישִׁיב דַּעַת חֲלוּשִׁים2
5 שִׁמְעוּ צְעִירִים וִישִׁישִׁים
כִּי שׁוֹתָיו קְדוֹשִׁים
חוּץ מֵהַמִּטַּהֲרִים וְהַמִּתְקַדְּשִׁים5
וְזֶרַע מְקֻודָּשִׁים6
עָלָיו מְבָרְכִים וְשֵׁם אֵל מַקְדִּישִׁים
10 וְהַגֶּפֶן אָמְרָה טַעֲמֵי קִידּוּשִׁים7
הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים8
נ 7 והמתקדשים] והמקדשים ותי"ו תלויה בין השיטין
-
משמח לבב אנשים: שופ‘ ט:יג; תה’ קד:ט. ↩
-
ומישיב דעת חלושים: ומביא את החלושים ליישוב הדעת. ↩
-
ומצהיל פנים: על־פי תה' קד:טו. ↩
-
כפושים: השווה איכה ג:טז. ↩
-
חוץ… והמתקדשים: חוץ מן החוטאים ועובדי עבודה זרה; על־פי יש' סו:יז. ↩
-
וזרע מקודשים: ישראל. ↩
-
טעמי קידושים: דברים נכונים ומקודשים. ↩
-
החדלתי… ואנשים: שופ' ט:יג. ↩