תכט
מוציא בדרך חַרְבוֹתָם1 לְאִיתִּים הֻוכְתְּתוּ
וְלֹא יָדַע4 וְלֵב לֹא שָׁתוּ
כִּי צַדִּיקִים לְטוֹב יֻחְרְותוּ5
וּרְשָׁעִים מֵאֶרֶץ יִכָּרְתוּ6
-
חרבותם: הכוונה, כנראה, למואב ומדיין שעשו שלום ביניהם מפחדם של ישראל (סנהדרין קה ע"א); הלשון על־פי יש' ב:ד. ↩
-
ומידינים: ויריבים. וכך הוא בכ“י נ, אבל אפשר שצ”ל מוֹאָבִים וּמִדְיָנִים. ↩
-
היתפלתו: מלה זו ודאי משובשת; ואולי צ"ל ‘התפתו’ רוצה לומר, נתפייסו זה לזה. ↩
-
ולא ידע: צ"ל ‘ולא ידעו’ (השווה גם לעיל פזמון קצה טור 6). ↩
-
יחרותו: צ"ל ‘יחרתו’ רוצה לומר, ייכתבו. ↩
-
ורשעים…יכרתו: מש' ב:כב. ↩