תמג1
יפקוד יי [במ' כז:טו]
איש נאמן מְקֻודָּשׁ בְּפִי אֶרְאֶלָּיו2
וְשׁוֹפֵךְ פִּילּוּלָיו5
בְּעַד צִבְאוֹת חֲיָלָיו6
5 מְפַלֵּס מַעְגָּלָיו7
-
הפזמון מדבר בתכונות האיש הנאמן שמשה רבנו מבקש שיתמנה על העדה, כמסופר בסדר. ↩
-
בפי אראליו: בפי המלאכים. ↩
-
מרצה: מפייס את הקב"ה. ↩
-
במילוליו: בדיבורו. ↩
-
פילוליו: תפילתו. ↩
-
צבאות חיליו: עמו. ↩
-
מפלס מעגליו: על־פי מש' ה:כא. ↩
-
בהילוך מיושר: בהליכה ישרה. ↩
-
במעלליו: של מעשיו. ↩
-
ות[נוח]: ההשלמה על־פי יש' יא:ב. נ; ↩
-
רוחי: לפי טור 1 אולי צ“ל ‘רוחו’, רוצה לומר, רוח הקב”ה. ↩