תנח
אז צמד שבטים פזֹ בְּנֵי רְאוּבֵן בניחוהיהם1
וּבְנֵי גָד ותיליהם2
עָבְרוּ יַחְדָּו3 לִפְנֵי אֲחֵיהֶם
וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיהֶם4
כִּי כִנְפֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם7
-
בניחוהיהם: כך בכ“י נ; ואולי צ”ל ‘בניחוחיהם’, רוצה לומר, בצאנם ובבקרם שראויים לקרבנות. ↩
-
ותיליהם: כך בכ“י נ, ונראה שצ”ל ‘וחיליהם’. והשווה להלן, פזמון תסד, טור 1. ↩
-
יחדו: הפענוח מפוקפק; בכ"י נ נראה כתוב ‘יתרו’. ↩
-
ונכבשה… לפניהם: על־פי במ' לב:ככט. ↩
-
ונהרו: וזהרו. ↩
-
דפניהם: צדדיהם (זולאי, ידיעות, ו, עמ' קפד. ↩
-
כי… פניהם: על־פי דה"א יב::ט. ↩