תפד
אימצתי חוסן פזֹ לוֹעֲטֵי נוֹשָׁן1
וּמוֹצִאֵי יָשָׁן2
יִפְרַח3 כַּשׁוֹשָׁן
5 ומצלה6 בְּתוֹךְ כִּבְשָׁן
כְּסִיחוֹן הָעִישַּׁן7
וּכְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן
-
לועטי נושן: אוכלי ישן נושן, והוא כינוי לישראל, על־פי וי‘ כו:י: ’ואכלתם ישן נושן.' ↩
-
ומוצאי ישן: על־פי המשך הפסוק שם: וישן מפני חדש תוציאו.‘ וצ"ל ’ומוציאי'. ↩
-
יפרח: נראה שצ"ל ‘יפרחו’; והלשון על־פי הו' יד:ו. ↩
-
ומחררם: כנראה: השורפם, מלשון ‘כי אש אכלתהו ויחר’ (יח' טו:ה), ועוד. ↩
-
יועשן: יישרף. ↩
-
ומצלה: נראה שצ“ל ‘וייצלה’, או כיו”ב. ↩
-
העישן: כנראה במקום ‘שעישן’, ורוצה לומר, כנראה: כסיחון שזעם על ישראל ולא נתנם עבור בגבולו, מלשון ‘עד מתי עשנת בתפלת עמך’ (תה' פ:ה). ואולי צ"ל העֻשַּׁן, ורוצה לומר, כסיחון שנשרפו עריו, והוא מקביל ל‘ונחרם את כל עיר’ וכו' (דב' ב:לד). והשווה גם להלן, פזמון תפז, טורים 4–5. ↩