תקיט
פז̇ אֵל לְהַלֶּלְךָ1
הִרְחַבְתָּ גְּבוּלֶךָ2
ולְעַם גּוֹאֲלֶךָ3
וְהִזְהַרְתָּ לִקְהָלֶיךָ
5 בְּט̇והַר יְהִי אָכְלֶיךָ4
וְעַל זֹאת אֲיַחֲלֶךָ5
תְּחִי נַפְשִׁי וּתְהַלֲלֶיךָּ6
להללך: כדי שיהללוך ישראל. ↩
גבולך: את גבול ארצך, רוצה לומר, את גבולה של ארץ־ישראל. ↩
ולעם גואלך: צ"ל, כנראה, ‘לעם גאולך’, רוצה לומר, לישראל. ↩
בטוהר יהי אכליך: על שום הנאמר ‘ואמרת אכלה בשר’ וכו' (דב' יב:כ). ↩
ועל זאת איחלך: ולפיכך אקווה לך. ↩
תחי… ותהלליך: תה' קיט:קעה. ↩
באיזה שירות לשתף?