לוגו
[פז̇ הִזָּהֵר בְּרִצְיוֹן]
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

תקכח

   פז̇    הִזָּהֵר בְּרִצְיוֹן1

         וּשְׁמ̇ור דָּת הֶגְיוֹן2

         כְּצִוָּה אֵל עֶלְיוֹן

         בְּסוֹד ע̇וז חֶבְיוֹן3

5        יֵדַע וְיָבִין4 בְּצִבְיוֹן5

         כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן6


&& [פז̇ הוֹדַעְתָּה א̇ומֶר מְחֻזָּק]

תקכט

   פז̇    הוֹדַעְתָּה א̇ומֶר מְחֻזָּק7

         בִּרְאֹתָהּ מַרְאֵה בָזָק8

         לְנָטוּעַ מְסֻוקָּל מְעֻוזָּק9

         כִּי אַתָּה מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק10



  1. ברציון: ברצון, בריצוי.  ↩

  2. דת הגיון: הדת שהוגים בה יומם ולילה.  ↩

  3. בסוד עוז חביון: במקום: בסוד חביון עוזו (חב‘ ג:ד: ’ושם חביון עז̇ה'); רוצה לומר, בתורתו.  ↩

  4. ידע ויבין: שהרי יודע הקב"ה.  ↩

  5. בצביון: שכך רצונו.  ↩

  6. כי… אביון: דב' טו:יא.  ↩

  7. אומר מחזק: דיבור מאושש; והוא הנזכר בטור האחרון: ‘כי את מציל’ וכו'.  ↩

  8. בראתה וכו‘: בשעה שראתה (כנסת־ישראל) קולות וברקים (שמ' יט:טז), כלומר, בשעת מתן־תורה; ואפשר שצריך לנקד ’בָּרָאתָה‘, ולראות את הטור כמאמר מוסגר, המדבר בשבחו של מקום. ואולי צ"ל ’לְרָאֲתָה‘ וכו’, והוא כינוי לכנסת־ישראל, ואז יש לגרוס בטור 3: ‘לִנְטוֹעַ מסוקל ומעוזק’, רוצה לומר: לטפח את כרמה של כנסת־ישראל.  ↩

  9. לנטוע וכו‘: לכנסת־ישראל, על־פי יש’ ה:ב: ‘ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שרק.’  ↩

  10. מציל עני מחזק: תה' לה:י.  ↩