תקכח
פז̇ הִזָּהֵר בְּרִצְיוֹן1
וּשְׁמ̇ור דָּת הֶגְיוֹן2
כְּצִוָּה אֵל עֶלְיוֹן
בְּסוֹד ע̇וז חֶבְיוֹן3
כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן6
&& [פז̇ הוֹדַעְתָּה א̇ומֶר מְחֻזָּק]
תקכט
פז̇ הוֹדַעְתָּה א̇ומֶר מְחֻזָּק7
בִּרְאֹתָהּ מַרְאֵה בָזָק8
לְנָטוּעַ מְסֻוקָּל מְעֻוזָּק9
כִּי אַתָּה מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק10
-
ברציון: ברצון, בריצוי. ↩
-
דת הגיון: הדת שהוגים בה יומם ולילה. ↩
-
בסוד עוז חביון: במקום: בסוד חביון עוזו (חב‘ ג:ד: ’ושם חביון עז̇ה'); רוצה לומר, בתורתו. ↩
-
ידע ויבין: שהרי יודע הקב"ה. ↩
-
בצביון: שכך רצונו. ↩
-
כי… אביון: דב' טו:יא. ↩
-
אומר מחזק: דיבור מאושש; והוא הנזכר בטור האחרון: ‘כי את מציל’ וכו'. ↩
-
בראתה וכו‘: בשעה שראתה (כנסת־ישראל) קולות וברקים (שמ' יט:טז), כלומר, בשעת מתן־תורה; ואפשר שצריך לנקד ’בָּרָאתָה‘, ולראות את הטור כמאמר מוסגר, המדבר בשבחו של מקום. ואולי צ"ל ’לְרָאֲתָה‘ וכו’, והוא כינוי לכנסת־ישראל, ואז יש לגרוס בטור 3: ‘לִנְטוֹעַ מסוקל ומעוזק’, רוצה לומר: לטפח את כרמה של כנסת־ישראל. ↩
-
לנטוע וכו‘: לכנסת־ישראל, על־פי יש’ ה:ב: ‘ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שרק.’ ↩
-
מציל עני מחזק: תה' לה:י. ↩