לוגו
בשדה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

גם בעונת־קיץ זו, כמו אשתקד, נמצאים חללים בצדי דרכים, פה ושם במקומות המפוּרסמים ביפים. תיירים או תיירוֹת הם אלה, שבאו הלום מרחוק, ושבודאי עלזו לקראת מראוֹת־טבע אלו כל ימות השנה, בעוד שרוצחם חיכּה להם כאן ועלז לקראתם כל ימות השנה אף הוא. בכל מקום יפה, כנראה, יש עתה אחד, שעל אקדחו או על קרדומו הוא חי, והרי הוא אורב לקרבּנו, הצועד לתומו יחידי וה“רוּקסַק” על שכמו, בנתיבוֹת אין־רואים. יותר מהרצח כשהוא לעצמו מזעזעני זה הזלזוּל, זה הבּיטוּל הציני מצד הרוצח כלפי כל עולמו של הנרצח. הרי כל ערכו של זה, יהיה מי שיהיה, אינו שוֹוה בעיניו כלום, כאילו בזכויות מיוּחדות לכך, בתור יצור נעלה עליו לאין ערוך, הוא מבצע בו את מעשהו הנורא. מה לי ולאהבת הטבע שלך, מה לי ולהתפעלותך מהרים אלה וכו' – הנה אהרגך ואקח את כספך ואלך ואזמין לי גוּלַש!

כן, כן, השדה שוב אינו פשוט כל־כך, שוב אין להתנפל על הדשא כלפנים, בהציק לך השרב, ולהירדם בטוחות. לא! הנך פונה בחרדה כה וכה – מי הולך וקרב שם?

סמרמורת במפרקת ובארכובות. אד בראשית עולה מן האדמה. הנה הנו השדה, בו קם קין אל הבל אחיו.