אל נפת הזֶמֶרינג נוסעים הם, רצי הסקי, אל המקומות כבירי המדרונות והשלגים. עלם ובת זוגו, עלם ובת זוגו. עיני נתקלו באחת מהנערות הללו, ושוב אינן יכולות להינתק ממנה.
את מתיקות מהותה הבליטה הרבּה התלבושת החפשית, המיוחדת לספורט זה, המצנפת והמכנסים. עיניה אפורות־כחולות־ערפליות – העינים, שאני אוהב כל כך.
היא הביטה אל בחוּרהּ במסירת־נפש, דיברה אליו הרבה־הרבה, אבל הוא שמע ולא שמע והביט בעד אשנב־הרכבת למרחקים. כי זה היה האדם הבא, שהיעף בספורט איזה־שהוא יקר לו מכל הנערות שבעולם.
בשעת הנסיעה עוד נענה לה משהו, אבל מכיון שהגיעה תחנתם והוא קם ונטל מעל המדף העליון את מוטות־העץ הארוכים, שוב לא הרגיש במציאותה לחלוטין. עתה כבר נמצא בעולמות אחרים.
אף היא נטלה את אלה שלה ויצאה אחריו. בעברם בחוץ על אשנבי, הפכה אלי פניה, ומבטה המשכר אמר: כן, אתה אוהב אותי, אני יודעת, אתה הנך מהעולם הישן, אבל אני כבר נתפסתי לחדש והריני נסחפת עמו – אל השלגים, אל השלגים – –