עברתי ברחוב הרועש על שני אנשים זרים, שהלכו לפני. מתוך שיחתם קלטה אזני: “… ואז אעלה על שולחן הניתוּח”. הפכתי פני והצצתי אל הדובר – אחד גבוה ורזה – והוא הרגיש במבטי והציץ בי אף הוא.
הוא הוסיף לדבר אל בן־לויתו הנמוך והבּריא, אבל כל מה שדיברו שם היה כאפס לעומת מה שהחלפנו אנו בינינו, אני והוא, בהבטה הדדית זו.