סתיו, סתיו. קצורים השדות, ובערבים, עם חשיכה, נראים מרחוק כתמים סגלגלים בין ענפי האילנות החשופים: ספק שרידי עלים גדולים, ספק עורבים… אבל הנה הולך איכר אחרי מחרשתו – החרישה שלאחרי הקציר, – והרוח מתעודדת קצת. מתחילים מבראשית!
בילדותי, בשעת לימוד החומש, זכורני, התעצבתי אל לבי מאד עם כל “וימת”, “ויאסף אל עמיו”, ואני הפכתי בחשאי את הדפים חזרה – אל החיים, אל החיים. ככה פיכחתי לי אז את העצבות משהו.
אבל איך זה יהיה, בבוא הסוף האחרון, ששום חזרה אין עמו, – איך זה יהיה, איך זה יהיה?!