פנסי הרחוב, שהודלקו זה עתה, אינם מאירים עדיין, ושלהבותיהם החיורות קבועות בדמדומים כעצמים בפני עצמם. הנערות המוכרות, שהולכות מחנויותיהן סיעות־סיעות, מתערבות בבנות ההפקר המרובות, וקשה להבחין בין אלו לאלו.דחק, צחוק הבטה לאחור… תחת הרגלים מתגלגלים הנכים המרוסקים, ומוכרי העתונים, אלו הנערים המחוצפים, צווחים־מכריזים משונות כל־כך, עד שפעם קלטה האוזן מעין:
– בתוך כדור־הארץ ישנו “פּפּגיי”!!!
הנך מאמץ את חוש השמיעה ושומע שוב:
– בתוך כדור־הארץ ישנו “פּּפּגיי”!!!
בעיני “מבינים”, במשהו זלזול, כתגרים על הסחורה, מביטים העשירים מאתמול, העומדים כאן כנופיות־כנופיות, על הנשים העוברות. ובינות לכל אלה משרך לו דרכו אותו הגיבּן הערמומי, ששבע תועבות בלבו, ומציע בחשאי כרטיסים פוֹרנוֹגרפיים…
ולפתע־פתאום, לא נראה מהיכן, צצו כאן באמצע המדרכה דוקא, שני פועלים גדלי־קומה, איש מעדרו על שכמו ופנסו בידו – ודאי מאלה העובדים בלילה אי־בזה, באדמה – ומבלי הטיב לצדדים, בקעו בהמונים הצפופים, שנתרעו ופינו להם נתיב, כשני קברנים גדולים, נפילים מכוכב־לכת אחר.