לוגו
אִינוֹנֵי (ŒNONE)
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

על-פי אלפרד טניסון (אנגליה 92–1809)


עֵמֶק בְּחֶבֶל-אִידָה יֵשׁ, לְחֶמְדַּת-חֵן

לֹא יַעֲרְכוּ לוֹ כָּל גֵּיאיוֹת גִּבְעוֹת-יוֹנְיָה.

אֵד-עֲרָפֶל כִּי יִגְחַן וְיָשׁוּט עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה,

שָׁלוֹחַ זְרוֹעַ וְזָחוֹל מֵאֹרֶן אֱלֵי אֹרֶן,

יִשְׁתַּהֶה, וְהָלְאָה יִמָּשֵׁךְ לְאִטּוֹ. מִזֶּה וּמזֶּה

כָּרֵי-דֶשֶׁא וְגֻנְדָּרִיּוֹת-אָחּו, עֲשִׁירֵי בִּפְרָחִים,

תְּלוּיִים בְּמָתְנֵי-הַמּוֹרָדוֹת, וְהַרְחֵק מִתַּחַת לָמוֹ

שׁוֹאֵג נַחַל אָרֹךְְ, הַמְזַנֵּק דֶּרֶךְ עָרוּץ בָּקוּעַ

וְחוֹפֵז-יוֹרֵד בְּמַפָּל אַחַר מַפָּל אֶל הַיָּם.

מֵאֲחוֹרֵי הָעֵמֶק הַר-גַּרְגָּרוֹס מָרוֹם נשָּׂא,

רִאשׁוֹן לְקַדֵּם פְּנֵי-שַׁחַר; אַךְ מִלְּפָנָיו

בִּתְרֵי-גְבָעוֹת, פְּתוּחֵי לִרְוָחָה, מְגַלִּים

אֶת טְרוֹיָה הַקִּרְיָה וְאֶת מָעוֹז-אִלְיוֹן עַל עַמּוּדָיו,

עֲטֶרֶת טְרוֹיָה.

הֵנָּה בְּצָהֳרֵי-יוֹם בָּאָה

אִינוֹנֵי הַדְּווּיָה, נוֹדֶדֶת בְּגַלְמוּד, זְנוּחָה

מִאֶת פָּרִיס, לְשֶׁעָבַר רֵעַ-שַׁעֲשׁוּעִים לָהּ

עַל הַגְּבָעוֹת. מִלֶּחְיָהּ הַוֶּרֶד אָזַל, וְשַׂעֲרוֹתֶיהָ

דָּאוּ מִסָּבִיב לְצַוָּארָהּ, אוֹ נִדְמוּ כְּדוֹאוֹת

בִּתְנוּחָה. הִיא, עַל זִיז-סֶלַע חֲגוּר-גֶּפֶן, נִשְׁעֲנָה,

וְשׁוֹרְרָה אֶל הַדְּמָמָה, עַד גְּלֹשׁ צֵל-הָהָר

מֵרֹאש-צוּר מַטָּה אֶל מְקוֹם-שִׁבְתָּהָּ.

"הוֹ אִמָּא אִידָה, אִידָה רַבַּת-הַמַּעְיָנוֹת,

יִקְרַת-אִמָּהוֹת אִידָה, הַקְשִׁיבִי לִי בְּטֶרֶם אָמוּת.

כִּי הִנֵּה שַׁלְוַת-צָהֳרַיִם חוֹבֶקֶת הַגִּבְעָה;

הַחַרְגּוֹל נָדַם בָּעֵשֶׂב; הַלְּטָאָה,

צִלָּהּ עַל הַסֶּלַע, בְּעַצְמָהּ כְּצֵל תָּנוּחַ,

וְהַצְּלָצַל יָשֵׁן. פִּרְחֵי הָאַרְגָּמָן נָדִים קָדְקֹד עָיֵף,

וּדְבוֹרַת-הַזָּהָב בְּחֵיק-שׁוֹשָׁן קָבְעָה עַרְשָׂהּ. אֲנִי לְבַדִּי עֵרָה,

מְלֹא-עֵינַי דְּמָעוֹת, לִבִּי שׁוֹתֵת אַהֲבָה,

נַפְשִׁי שִׁבָּרוֹן, עֵינַי עֲשֵׁשׁוֹת, וְעָיַפְתִּי,

מֶה-עָיַפְתִּי מִכָּל חַיַּי.

"הוֹ אִמָּא אִידָה, אִידָה בְּרוּכַת-הַמַּעְיָנוֹת,

יִקְרַת-אִמָּהוֹת אִידָה, הַקְשִׁיבִי בְּטֶרֶם אָמוּת,

הַאֲזִינִי לִי, הוֹ אֶרֶץ, וְתִשְׁמַעְנָה אַתֶּן, הַגְּבָעוֹת,

וְהַמְּעָרוֹת, מְעוֹנוֹת לִנְחַשׁ-הַכֶּתֶר הַקַּר,

וְאַתֵּמָה, פַּלְגֵי הֶהָרִים, שְׁמָעוּנִי! כִּי אֲדַבֵּר, וְכָל יְגוֹנִי

בְּמוֹ שִׁירִי אֲקוֹמֵם כְּהָקֵם הַחוֹמוֹת הָהֵן

אַט-אַט לְמוֹ מֵנְגִינָה לְאִטָּהּ-נְשׁוּפָה,

כְּמוֹ עָנָן מִתְגַּבֵּשׁ לְמוּצָק. הֵן יִתָּכֵן

אֲשֶׁר בְּעֵת דַּבְּרִי בוֹ, לְרַגְעֵי-מְעָט

יִשְׁעֶה לְבָבִי מִצַּעֲרִי, מְאֹד-עָמַק.

"הוֹ אִמָּא אִידָה, אִידָה עֲשִׁירַת-הַמַּעְיָנוֹת,

יִקְרַת אִמָּהוֹת אִידָה, הַקְשִׁיבִי בְּטֶרֶם אָמוּת.

חִכִּיתִי מִתַּחַת לִגְבָעוֹת עוֹטוֹת-הַשַּׁחַר;

מִמַּעַל טָלוּל-אַפְלוּלִי הָיָה הַדֶּשֶׁא הַהֲרָרִי,

וּטְלוּלִים-אַפְלוּלִיִּים הָאֳרָנִים בְּרוּם-הָהָר. פָּרִיס הַיָּפֶה,

פָּרִיס אַכְזָרִי-הַלֵּב, כְּנָהֳגוֹ אַחֲרָיו תַּיִשׁ שָׁחוֹר-מִשְּׁחוֹר,

לְבֶן-קַרְנַיִם וּלְבֶן-טְלָפִים, עָלָה, אֵין אִישׁ עִמּוֹ,

מִגְּדוֹת-הַגֹּמֶא שֶׁל נַחַל-סִימוֹאִיס.

"הוֹ אִמָּא אִידָה, הַקְשִׁיבִי בְּטֶרֶם אָמוּת.

מֵרָחוֹק רִנֵּן לוֹ הַזֶּרֶם מִן הַנָּקִיק;

הַרְחֵק מִמַּעַל פָּגַע זַהֲרוּר-בֹּקֶר יְחִידִי

בְּרַצֵּי שֶׁלֶג בְּתוּל. בְּעֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת

יָשַׁבְתִּי בָּדָד, וְהוּא, לְבֶן-חָזֶה כְּכוֹכָב

נֹכַח הַשַּׁחַר צָעַד; פַּרְוַת בַּרְדְּלָס

שְׂרוּעָה מֵעַל כְּתֵפוֹ, וְשַׂעֲרוֹתָיו-זָהָב

הִתְאַשְׁכְּלוּ סְבִיב רַקּוֹתָיו, כְּאַחַד-הַאֵלִים כֻּלּוֹ.

אוֹרָה לֶחְיוֹ כְּהָאֵר קֶצֶף-אֲשָׁדוֹת

בִּנְשֹׁף הָרוּחַ בַּקָּצֶף, וְכָל לִבִּי

יָצָא אֵלָיו לְחַבְּקוֹ בְּבוֹאוֹ עַד לֹא בָּא.

"יִקְרַת-אִמָּהוֹת אִידָה, הַקְשִׁיבִי בְּטֶרֶם אָמוּת.

הוּא חִיֵּךְ, וּכְפָתְחוֹ כַּף-יָד צַחָה כְּחָלָב,

גִּלָּה פְּרִי שֶׁל זָהָב הֶסְפִּרֵי טָהוֹר.

רֵיחוֹ כְּאַמְבְּרוֹסְיָה, וּבְעוֹד אָנֹכִי צוֹפָה

וּמַטָּה אֹזֶן לִשְׁמֹעַ, נְהַר-אֹמֶר מְלֹא-שִׁטְפּוֹ

נָחַת עֲלֵי לִבִּי.

'אִינוֹנֵי שֶׁלִּי,

אִינוֹנֵי יְפַת-הַמֵּצַח, נִשְׁמָתִי שֶׁלִּי,

הִסְתַכְּלִי בְּזֶה הַפְּרִי, אֲשֶׁר הַכְּתָב הֶחָקוּק,

בִּקְלִפָּתוֹ הַנּוֹצֶצֶת, “לַיָּפָה מִכֻּלָּן”, בְּדִין הָיָה מְחַיֵּב

הַעֲנָקָתוֹ לָךְ. הֵן חֲמוּדָה אַתְּ מִכָּל אוֹרִיאַדָה שֶׁהִיא

מִן הַמִּסְתּוֹפְפוֹת בִּתְלוּלִיּוֹת-אִידָה, חֲמוּדָה

בְּכָל חֵן-תְּנוּעָה וְקֶסֶם גַּבּוֹת תּוֹאֲמוֹת.'

"יִקְרַת-אִמָּהוֹת אִידָה, הַקְשִׁיבִי בְּטֶרֶם אָמוּת.

אֶת נִצַּן-שְׂפָתָיו אֶל שִׂפְתוֹתַי הִדֵּק,

וְהוֹסִיף מֶלֶל: 'זֶה הָשְׁלַךְ עַל הַשֻּׁלְחָן

בְּנוֹכְחוּת פְּנֵי כָל הָאֵלִים, בַּהֲסִבָּם לְשׁוּרוֹתֵיהֶם

בּאוּלַמֵּי פֶּלֵיאוּס; מִיָּד קָמָה מַצּוּת

בַּשְּׁאֵלָה: אֵיזוֹ הִיא אֲשֶׁר לָהּ הַתְּשׁוּרָה יָאָתָה?

וְהִנֵּה, אֶתְמוֹל בְּנֶשֶׁף-עֶרֶב הֵבִיאָה אִירִיס קַלַּת-הָרֶגֶל

אֵלַי אֶת פְּרִי-הַזִּיו וַתִּמְסְרֵהוּ בְּיָדִי אַגַּב בְּשׂוֹרָה

כִּי קוֹל אֶחָד נִבְחַרְתִּי דָנָה וּמַכְרִיעָה. בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה

תָּבֹאנָה הֲלוֹם הֵרָה, אַתֵּינֵי וְאַפְרוֹדִיטֵי, אִשָּׁה-אִשָּׁה מֵהֶן

תּוֹבַעַת לְעַצְמָהּ אֶת זְכוּת יְפַת-הַיָּפוֹת בָּאֵלוֹת.

אַתְּ, מִסֵּתֶר הַמְּעָרָה אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הָעֲטָרָה הַמְלַחֶשֶׁת

שֶׁל זְקַן-הָאֳרָנִים הַלָּז, הֵיטֵב תַּבִּיטִי אוֹתָן

וְאַתְּ לֹא-נִבֶּטֶת, וְלֹא-נִשְׁמַעַת תִּשְּמְעִי הַכֹּל,

וְתִרְאִי אֶת פָּרִיס שֶׁלָּךְ שׁוֹפֵט בֵּין אֱלֹהוּת'.

"יִקְרַת אִמָּהוֹת אִידָה, הַקְשִׁיבִי בְּטֶרֶם אָמוּת.

הָיָה זֶה בְּעֹמֶק הַצָּהֳרַיִם: עֲנַן-כֶּסֶף אֶחָד

אָבַד נְתִיבוֹ בֵּין כָּתְלֵי הַשּׁוּחָה הָאֲרֻכָּה,

אֳרָנִים יְכַסּוּם. עֵירֻמִּים בָּאָה לְשָׁם שַיֶּרֶת-שׁוֹטְטִים,

וְרַגְלֵיהֶם הַיְחֵפוֹת דָּשׁוּ בִּקְרוֹקוֹס, אַמַּרַקּוּס

וְאַסְפוֹדֶל, לוֹטוֹס וַחֲבַצֶּלֶת. נָשְׁבָה רוּחַ עַזָּה.

וּמִמַּעַל לְרָאשֵׁיהֶם נִשְׂתָּרְגוּ יַחַד

גְּפָנִים וְעַנְפֵי קִיסוֹס וּלְרַגְלֵי הַטַּיָּלִים פֻּחְפְּחוּ רְשָׁפִים

כְּמוֹ בִּדְלֵקַת-אֵשׁ.

"יִקְרַת-אִמָּהוֹת אִידָה, הַקְשִׁיבִי בְּטֶרֶם אָמוּת.

עַל צַמֶּרֶת-עֵץ נָחַת טַוָס מְצֻיָּץ

וּמִמַּעַל לוֹ נִנְהַר עֲנַן-זָהָב, נִסְמַךְ אֵלָיו,

וְטַל-בֹּשֶׂם אַט עָלָיו טִפְטֵף.

אָז לָרִאשׁוֹנָה שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלָהּ שֶׁל הַהִיא,

אֲשֶׁר בְּצָעֳדָהּ בַּשַּׁחַק, כְּמָאוֹר הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וָרַב,

הָלוֹךְ וָזַךְ, הָאֵלִים בְּדֵעָה אַחַת

קָמִים לְפָנֶיהָ בְּהַדְרַת-כָּבוֹד. הִיא לְפָּרִיס

הִצִּיעָה מַתַּת שִׁלְטוֹן-מַלְכוּת, רִדְיוֹן בְּלי מְצָרִים,

בַּל יִתְעַרעָר, תְּרוּמוֹת גְּדוּשׁוֹת לִפְאֵר מַעֲמָד מַמְלַכְתִּי,

מִנִּי רַבִּים עֲמָקִים וּמֶרְחֲבֵי-שְׁדֵמוֹת עוֹטֵי-בָּר,

מִנִּי מִכְרוֹת-פָּז מְעֻבָּדִים, אֵין דְּלִילָה לְבַצְרָן –

כָּבוֹד וּמַס עוֹבֵר וִיהָב וְהֶטֵּל מִן עָרִים פְנִים-יַבַּשְׁתִּיּוֹת

וּכְרַכֵּי-חוֹף גְּדוֹלִים, מִתַּחַת לְצֵל מָעֻזֵּיהֶם

יִצְטוֹפְפוּ תָרְנֵי-אָנִיּוֹת בְּמִפְרָצִים כִּזְגוּגִית

וּבִמְבוֹאֵי-מַיִם בֵּין מִגְדְּלֵי-תַּלְפִּיּוֹת.

"הוֹ אִמָּא אִידָה, הַקְשִׁיבִי בְּטֶרֶם אָמוּת.

עוֹד וְעוֹד דִּבְּרָה, וְרֹאשׁ-אִמְרָתָהּ עַל שִׁלְטוֹן

'שֶׁהוּא בְּחַיֵּי-הַמַּעֲשֶׂה תַכְלִית הַכֹּל; שִׁלְטוֹן יָאוּת לְשַׁעְתּו,ֹ

יְלִיד-חָכְמָה וְעַל כֵּס-בִּינָה יֵשֵׁב – מִכָּל כִּתְרֵי-הַשְּׁכֵנִים

בְּרִיתוֹת וּשְׁבוּעוֹת-אֱמוּנִים, עַד תִּבְטֹל יָדְךָ

מִשַּׁרְבִיט-מְחוֹקֵק. זֹאת הַבְּרָכָה

מִמֶּנִּי, מַלְכַּת הַשְּׁחָקִים, לְךָ, פָּרִיס יְלוּד-מֶלֶךְ.

כָּל יָמֶיךָ רוֹעֶה, וּבְכָל זֹאת יְלוּד-מֶלֶךְ.

הֵן בֶּעֱזוּז-רָצוֹן תְּקַבְּלֶנָּה, שֶׁכֵּן בְּנֵי-אָדָם רַק בְּשִׁלְטוֹן

יִדָּמוּ כָּאֵלִים, נוֹחֲלֵי מְנוּחָה בִּנְוֵה-אֹשֶׁר וְכִסְאוֹת-שַׁאֲנַנִּים

מִמַּעַל לָרַעַם, בְּעֹנֶג לֹא יָסוּף

מִתּוֹךְ דֵּעָה אֶת עֶלְיוֹנוּתָם.'

"יִקְרַת-אִמָּהוֹת אִידָה, הַקְשִׁיבִי בְּטֶרֶם אָמוּת.

הִיא כִּלְּתָה דַבֵּר, וְיַד-פָּרִיס הֶחֱזִיקָה אֶת פְּרִי-הַיְקָר

בִּקְצֵה זְרוֹעַ שְׁלוּחָה, כֹּה קָסְמָה לְרוּחוֹ

מַחֲשֶׁבֶת הַשִּׁלְטוֹן. אֶפֶס-כִּי אַתֵּינֵי, מִמְּקוֹם-עֲמִידָתָהּ

בְּרִחוּק-מָה, וְאֵיבָרֶיהָ הַטְּהוֹרִים, הַחֲשׂוּפִים,

חוֹסִים מֵאֲחוֹרֵי חֲנִיתָהּ, בַּעֲלַת רֹאשׁ-הַנְּחֹשֶׁת

הַנִּשְׁעֶנֶת קְרִירָה אֶל כְּתֵפָהּ הַפְּנִינִית,

בְּעוֹד מִלְּמַעְלָה עֵינֶיהָ הַמְלֵאוֹת, הָרְצִינִיּוֹת,

מֵעֵבֶר לְלֶחְיָהּ הַזּוֹעֶמֶת וַחֲזֵה-לִבָּהּ כַּשֶּׁלֶג קַר,

שׁוֹמְרִים הַמִּשְׁמָר, דְּרוּכוֹת לִקְרַאת חֲרִיצַת-הַדִּין –

הֵשִׁיבָה אֹמֶר:

"'יִרְאַת כָּבוֹד שֶׁל אָדָם בִּפְנֵי נַפְשׁוֹ, דַּעַת עַצְמוֹ, שְׁלִיטָה בְּרוּחוֹ,

רַק שְׁלָשׁ-אֵלֶּה מְבִיאוֹת חַיֵּי-אֱנוֹשׁ לִידֵי שִׁלְטוֹן כֹּל-שׂוֹרֵר;

אַךְ, לֹא חֲמֹד שִׁלְטוֹן לִשְׁמוֹ (הֵן שִׁלְטוֹן מֵאֵלָיו יָבוֹא,

בִּלְתִּי-קָרוּא) כִּי-אִם לְמַעַן חֲיוֹ לְאוֹר חֹק-צֶדֶק

וּלִבְלִי-חַת לְקַיֵּם הַחֹק שֶׁלְּאוֹרוֹ חַיִּים.

וּמִפְּנֵי שֶׁצֶּדֶק הוּא צֶדֶק, לִרְדֹּף צֶדֶק וְשַׁחֲרֵהוּ

הֲלֹא הִיא חָכְמָה, בַּל תֶּחֱרַד לְתוֹצָאוֹת.'

"יִקְרַת-אִמָּהוֹת אִידָה, הַקְשִׁיבִי בְּטֶרֶם אָמוּת.

עוֹד הֶעֱרִיפָהּ שִׂיחַ: 'לֹא בְּמַתָּנוֹת אֲגַנֵּב לִבֵּךְ.

שֹׁחַד מִצִּדִּי לֹא יְשַׁנֶּה מַהוּתִי לְיֶתֶר-יֹפִי.

שִׁפְטִינִי כְּפִי מַה שֶּׁהִנֵּנִי, אוֹ-אָז תַּשְׂכִּילִינִי

הַיָּפָה מִכֻּלָּן.

וְאוּלָם, אִם חַלֹשׁוּ עֵינַיִם

מִלִּשְׁפֹּט תִּפְאֶרֶת אֱלֹהִית בְּמַעֲרֻמֶּיהָ

מִבְּלי מַשּׂוֹא-פָּנִים תְּמוּרַת טוֹבַת-הֲנָאָה,

יְהִי לִבֵּךְ בָּטוּּחַ כִּי אֹהֲבֵךְ נֶאֱמָנָה וּבָךְ אֶדְבַּק

עַד-כִּי עַצְמוּתִי מְְזֻוֶּגֶת לְדָמֵךְ בְּכָל דְּפָקַיִךְ

פָּעוֹם תִּפְעַם וּכְאַחַד הָאֱלֹהוּת תִּתְמַשָּׁלִי.

בְּשָׁלוֹם אוֹלִיכֵךְ קָדִימָה דֶרֶךְ מֵהֲלֻמִּים, סַכָּנוֹת, יְגִיעִים,

עַד-אֲשֶׁר עֲמִידָתֵךְ בְּכָל סֵבֶל וָמַעַשׂ

תְּחַשְּׁלֵךְ וְתַשְׂגִּיבִי, וּרְצוֹנֵךְ הַבּוֹגֵר,

בָּחוֹן בְּמַעֲגַל-נִסְיוֹנוֹת, יֵדַע חֹק טָהוֹר

הָעוֹלֶה חֵרוּת שְׁלֵמָה.'

"תַּם דְּבָרָהּ,

וּפָּרִיס שָׁקַל וְתָהָה. וָאֶקְרָא:

‘הוֹ פָּרִיס, תְּנֵהוּ לְאַתֵּינֵי!’ אַךְ הוּא לֹא שָׁמַע קוֹלִי,

אוֹ שָׁמַע וְלֹא חָפֵץ שְׁמֹעַ,

אוֹיָה לִי!

"הוֹ אִמָּא אִידָה, אִידָה רַבַּת-הַמַּעְיָנוֹת,

יִקְרַת-אִמָּהוֹת אִידָה, הַקְשִׁיבִי בְּטֶרֶם אָמוּת.

אַפְרוֹדִיטִי הַיָּפָה, רַעֲנַנָּה כְּקֶצֶף-יָם,

זֶה-אַך עָלְתָה מִן הָרַחְצָה בִּבְאֵרוֹת-פַּפוֹס,

בְּאֶצְבָּעוֹת עֲנֻגּוֹת-וְרֻדּוֹת, מִמִּצְחָהּ וְשָׁדֶיהָ הַחַמִּים

הִשְׁעֲתָה אֶת שֶׁפַע-שַׂעֲרוֹתֶיהָ, רֵיחָן כְּאַמְבְּרוֹסִיָה,

הִקִּיפַתָּן אַשְׁדַּת-זָהָב מֵאַחוֹרֵי צַוָּארָהּ הַצַּח

וּכְתֵפָהּ. מִבֵּין הַסִּגָּלִיּוֹת זָרְחָה רַגְלָהּ הַקַּלָּה

וְרַדְרֶדֶת-לְבָנָה, וְעַל עַגְלִילֵי חִטּוּבֵי-גוּפָהּ

בֵּינוֹת צִלְלֵי עֲפָאֵי-הַגְּפָנִים, הִתְנוֹדְדוּ

זַהֲרוּרֵי אוֹר-שֶׁמֶשׁ, רִצְּדוּ עִם תְּנוּעַת-צְעָדֶיהָ.

"יִקְרַת אִמָּהוֹת אִידָה, הַקְשִׁיבִי בְּטֶרֶם אָמוּת.

הִיא – חִיּוּךְ עָרְמָה בְּעֵינֶיהָ מִתְנַצְנֵץ,

מְבַשֵׂר נִצְחוֹנָהּ – נִגְּשָׁה מִקָּרוֹב, וְאֶת-מִלָּתָהּ,

סָפֵק קוֹל סָפֵק לַחַשׁ, הֶעֶרְתָה לְאָזְנוֹ:

'מַבְטִיחַתְנִי לְךָ אֶת הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, כְּלִילַת-אַהֲבָה,

בְּכָל גְּלִילוֹת-יָוָן.' זֹאת אָמְרָה וַתִּצְחַק.

עָצַמְתִּי עֵינַי מִפַּחַד. כְּשֶׁפְּקַחְתִּין,

כְּבָר הָיְתָה זְרוֹעַ-פָּרִיס מוּרֶמֶת, וְרָאִיתִי

הַזַּעַם בְּעֵינֵי הֵרָה הַשַּׂגִּיבָה,

כְּהִתְכַּנְּסָהּ בַּעֲנַן-הַזָּהָב, רְכוּבָה.

וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי תַחַת הָאַפִּירְיוֹן,

וּמִן הָעֵת הַהִיא וְעַד הַיּוֹם אֲנִי שְׁרוּיָה בָּדָד

וּבָדָד אֶשְׁהֶה עַד יִפְקְדֵנִי מָוֶת.

"אִמָּא אִידָה, הַקְשִׁיבִי עוֹד בְּטֶרֶם אָמוּת.

הַיָּפָה מִכֹּל? שֶׁלָּמָה הַיָּפָה בַּנָּשִׁים? וְאֵין אֲנִי יָפָה?

אֲהוּבִי אֶלֶף פַּעַם לִי מִלֵּל כַּזֹאת.

אֲדַמֶּה, אֶל-נָכוֹן יָפָה הִנֵּנִי, שֶׁכֵּן אֶתְמוֹל,

בְּעָבְרִי לְתֻמִּי, בַּרְדְלֵס פֶּרֶא וּפוֹחֵז,

זֶרַח-עֵינָיו כְּכוֹכַב-הָעֶרֶב, כָּרַע לְפָנַי בַּדֶּשֶׁא

בְּנַעְנוּעֵי זָנָב מִשְׁתַּעְשֵׁעַ, כִּי אֶת-יָפְיִי הִכִּיר.

הָהּ, רוֹעֶה-בֶּהָרִים שֶׁלִּי,

לוּ הָיוּ זְרוֹעוֹתַי חוֹגְרוֹת אוֹתְךָ, וּשְׂפָתַי הַיּוֹקְדוֹת

דְּבוּקוֹת הֵיטֵב אֱלֵי-שִׂפְתוֹתֶיךָ בְּטַל מָהִיר-נוֹזֵל

שֶׁל נְשִׁיקוֹת פּוֹרִיּוֹת, צְפוּפוֹת כְּמִטְרוֹת-סְתָו,

מִתְנוֹצְצֵי בְּזִרְמֵי מְצוּלַת-סִימוֹאִיס הַמִּתְעַרְבָּלֶת.

"הוֹ אִמָּא, הַאֲזִינִי לִי עוֹד בְּטֶרֶם אָמוּת.

הֵם בָּאוּ, הֵם כָּרְתוּ אֶת גְּבוֹהֵי-אֳרָנַי,

הָאֳרָנִים הַזְּקוּפִים, הַמְצִלִּים, עוֹטְרֵי גוּנְדְרִית-הַסֶּלַע

הַמִּתְנוֹסֶסֶת לָרוּם מֵעַל תְּהוֹם-הַתְּכֵלֶת

וְכָל אֲשֶׁר בֵּין פִּסְגַּת-הַשֶּׁלֶג, וְהָאֶשֶׁר הַקּוֹצֵף, כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּין.

שָׁם נִדְגָּרים גּוֹזָלֵי-הַנְּשָׁרִים, רַכֵּי-הַפְּלוּמָה,

וְשָׁם בְּאַפְלוּלִית-הַבֹּקֶר, מִתַּחַת לָעֳבִי צֵל הָעֲנָפִים הַמִּסְתּוֹרִיִּים,

נִשְׁמָע בִּמְעֻמְעָם שַׁאַג-הַפַּנְתֵּר, בְּעוֹד אֲנִי יוֹשֶׁבֶת

בְּשֵׁפֶל הַגַּיְא. לְעוֹלָם-לְעוֹלָם לֹא עוֹד תִּרְאֶה

אִינוֹנֵי הַגַּלְמוּדָה אֶת אֵד-הַבֹּקֶר בְּרַחֲפוֹ,

רַחֵף וְגָלוֹשׁ, בֵּין הָאִילָנוֹת; לֹא עוֹד אֶרְאֵם

עֲקוּדֵי רַצֵּי-עָנָן מָדְלְקֵי-כֶּסֶף מִיָּרֵחַ,

בֵּין הַזֶּרֶם הַקּוֹלָנִי וְהַכּוֹכָבִים הָרוֹטְטִים.

"הוֹ אִמָּא, הַאֲזִינִי לִי עוֹד בְּטֶרֶם אָמוּת.

מִי יִתֵּן וְאֵישְׁהוּ בְּגִדְרוֹת-הַצֹּאן הַהֲרוּסוֹת

בֵּין נִפְצֵי-סֶלַע נְפוּלֵי-מִן-בְּקִיעִים

אוֹ בָּעֳבִי חֻרְשָׁה יְבֵשָׁה, פַּגוֹש אֶפְגֹּשׁ אוֹתָהּ –

אֶת הַנִתְעֶבֶת, אֲשֶׁר בִּלְתִּי-קְרוּאָה בָּאָה

אֶל בֵּית-הַמִּשְׁתֶּה הַמְפֹאָר עַל הַשֻּׁלְחָן

וְחֹוְלְלָה אְת-כָּל הַתְּמוּרָה הַזֹּאת – וְשָׁפַכְתִּי

בְּפָנֶיהָ מְלֹא מְרִירוּתִי וְאֵיבָתִי, וְהִגַּדְתִּי לָהּ

מַה מְּקֻלֶּלֶת הִיא לְאֵלִים וַאֲנָשִׁים.

"הוֹ אִמָּא, הַאֲזִינִי לִי עוֹד בְּטֶרֶם אמות.

וְכִי לֹא נִשְׁבַּע לִי אַהֲבָתוֹ אֶלֶף פַּעַם,

בְּזֶה הַגּיְא לְרַגְלֵי זֹאת הַגִּבְעָה הַיְרֻקָּה,

מַמָּשׁ פֹּה בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל הָאֶבֶן הַזּאת –

חָתַם אוֹתהּ בִּנְשִׁיקוֹת, הִשְׁקָה אוֹתָהּ בִּדְמָעוֹת?

הָהּ, דִּמְעוֹת אֹשֶׁר, שֶׁלֹּא כְּדִמְעוֹתַי הַלָּלוּ!

הָהּ, רְקִיעַ-אֹשֶׁר, אֵיכָה תוּכַל-תַּבִּיט פָּנָי?

הָהּ, אֶרֶץ מְאֻשֶּׁרֶת, אֵיכָה תוּכְלִי-תִסְבְּלִי עֻמְסִי?

הוֹ מָוֶת, מָוֶת, מָוֶת, עָנָן עַד-מִתְחוֹפֵף,

הֵי אֻמְלָלִים עֲלֵי-אֲדָמוֹת יֶשְׁנָם,

דַּלֵּג עַל נְפָשׁוֹת מְאֻשָּׁרוֹת, חֲפֵצוֹת-חַיִּים –

תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ, עֲבֹר עַל פְּנֵי מְאוֹר-חַיַּי,

פְּרֹשׂ צִלְּךָ עַל נִשְׁמָתִי וְאֶגְוָעָה;

כְּבֵדָה אַכְפָּתְךָ עַל לִבִּי בְּקִרְבִּי –

תֵּן כָּבְדְּךָ עַל עַפְעַפַּי וּמוֹת אָמוּת.

"הוֹ אִמָּא, הַאֲזִינִי לִי עוֹד בְּטֶרֶם אָמוּת.

לֹא אֲנִי בִּלְבַד אָמוּת, כִּי מַחְשְּבוֹת-אֵשׁ

לוֹבְשׁוֹת צוּרָה בְּתוֹכִי, וְהֵן הוֹלְכוֹת הָלוֹךְ וָרָב,

וּמַשִּׂיגָה אֲנִי תַכְלִיתָן. שׁוֹמַעַת אֲנִי בַּלֵּילוֹת

קוֹלוֹת-לְחִישָׁה, עוֹלִים מִלֵּב-הַגְּבָעוֹת

כִּצְעָדִים עֲלֵי צָמֶר. בְּעִרְפּוּל אֶחֱזֶה

פְּתְרוֹנִי הָרָחוֹק, הַמְפֻקְפָּק, כְּנַחֵשׁ אֵם

קַוֵּי דְמוּת-וְלָדָהּ עַד-לֹא נוֹלַד…

וְלָדָהּ! – רְתֵת יַעַבְרֵנִי: לְעוֹלָם בַּל-יְהִי לִי וָלָד פְּרִי-בִטְנִי

לֹא מְבֹרָךְ, לְהַרְגִּיזֵנִי בְּעֵינַיִם יְרֵשַׁת-אָבִיו!

"הוֹ אִמָּא, הַאֲזִינִי לִי עוֹד-זְעֵיר בְּטֶרֶם אָמוּת.

שְׁמָעִינִי, הוֹ אֲדָמָה! אֲנִי לֹא לְבַדִּי אָמוּת,

פֶּן, בְּדַרְכִּי נְתִיבַת-הַמָּוֶת הַקָּרָה בְּאֶפֶס-כּוֹכָבִים,

יַגִּיעֵנִי צְחוֹק-אָשְׁרָם הַצּוֹרֵם,

וַאֲנִי לֹא-נֻחָמָה כִּי הִנַּחְתִּי אֲהוּבִי-מִקֶּדֶם

בְּחֵיק הָאִשָּׁה הַיְוָנִית. אָקוּמָה וְאֵלְכָה,

אֶל טְרוֹיָה אֵרֵד, וְקֹדֶם צֵאת-הַכּוֹכָבִים

אֶעֱשֶׂה שִׂיחָה עִם קַסַּנְדְּרָה הַפִּרְאִית, כִּי אוֹמֶרֶת הִיא

אֲשֶׁר אֵשׁ מְרַקֶּדֶת לְפָנֶיהָ, וְתָדִיר מְצַלְצֵל בְּאָזְנֶיהָ

מַשַּׁק אֲנָשִׁים חֲמוּשִׁים. מַה פֶּשֶׁר דָּבָר לֹא אֵדָע,

רַק זֹאת יָדַעְתִּי, כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה,

בַּאֲשֶׁר אֵשֵׁב וְאֵלֵךְ, כָּל הָאֲדָמָה וְהָאֲוִיר

נִדְמִים אַךְ אֵשׁ-תַּבְעֵרוֹת."


הערה וביאורים


אלפרד טניסון – אב-טיפוס נערץ בשירה בריטית של עיקר המאה התשע-עשרה, זו התקופה הנקראת ויקטוריאנית על שם המלכה ויקטוריה. סימניו: מוסר נעלה, מלאכת-שיר מאופקת ומשוכללת, זיקה לנושאים מיתיים-קלאסיים ולאידיליות מחיי-אנגליה הקרובים לזמנו, אף לנושאים אגדיים (כגון “אידיליות המלך” על ארתור ואבירי שולחנו העגול).

היה ער לבעיות-דורו. ניבא מלחמות “ציים אווריריים” בטרם היו אווירונים, ואחריתן – ברית חובקת כל האומות על-ידי כינון “הפארלאמנט של האדם, הפדראציה של העולם”.

בשירתו ביטא את לבטי-האמונה של זמנו, לאור התורה הדארווינית על התקדמות מיני-החי באמצעות קטילת יחידים וגזעים נחשלים והישארות החזקים

והיעילים לפרייה ורבייה. שאל: “האם אלוהים והטבע סותרים זה לזה? מצד אחד – אל רחמן ורב-חסד, ומצד שני – טבע של שן וציפורן אדומות מדם?…” ושאף להתבצר באמונה תמימה על-אף עדות הטבע והחושים.

בין שיריו – פיזמוני-מלים, שאפילו קטני-תינוקות נהנים מהם. הנועם המוסיקאלי של פסוקיו מחבּיב אותו על בני-הנעורים: וגם כשטעמם המבוגר יותר מביאֵם לידי דביקות בשירה האוניברסאלית, כיבדת התוכן הגרעיני, של רוברט בראונינג, בן-דודו של טניסון, לעולם שמורה לטניסון אהבת-נעוריהם.


אינוני” היא מיצירות-טניסון, שיסוּדתן בשירת-הומרוס וספיחיה.


אידה – חבל הררי באסיה הקטנה, צופה על עיר-טרויה ומגדלותיה.


יוֹניה – קבוצה מאוגדת של יישובים יווניים על חוף אסיה הקטנה והאיים הסמוכים.


כמו שקמו חומות העיר… למו נשיפת-זמר – העיר טרויה נבנתה על-ידי אלים שניים. אמר אז פוסיידון, אֵל-הים, אֶל אפּוֹלון, אֵל הזיו והזמר: “אם תהיה עימי לשיר, אהיה עימך לעמל”. אפולון ניגן ושר, פוסיידון מכוחו נתן, ותקום העיר על חומותיה, מגדלותיה ומעוזיה.


זהב הֶסְפֶּרֵיי – הֶסְפֵּר (על משקל אֶסְתֵּר) הוא כוכב-הערב. באיים אגדיים שבאפסי-מערב גדלים תפוחים של זהב טהור, ונימפות, הקרויות הֶסְפְּרִידוֹת, ממונות עליהם לנוטרם.


אמברוסיה – מזון-האֵלים.


אוֹרִיאַדה – נימפת-הרים.


איריס – אֵלת-הקשת, המקשרת בין אֵלים לשוכני-מטה.


ילוד-מלך – כשנולד פריס לפּרִיאַם, מלך טרויה, ניבאו נביאים כי הוא עתיד להמיט חורבן על העיר. פריאם ציווה את ראש-רוֹעיו שיקח את התינוק וימיתהו. ראש-הרועים לא מצא את נפשו להשתמש בחבל או חרב, והפקיר את התינוק על הר-אידה, שם הניקתהו דוּבָּה אחת. לאחר ימים אחדים, בא ראש-הרועים לפקוד את שלום-הילד ומצאוֹ חי, ודובה מיניקתהו. נוכח פלא זה, הביאהו אל ביתו בתרמילו (ומכאן שם הילד, פריס, שמתפרש “תרמיל”), ומסר אותו אל אחד-הרועים לגדלו.