עָזַבְתִּי כִלְאִי – –
לֵיל אָבִיב פֶּלִאי – –
הֲמִית מַעְיָנִים – –
אֶת שִׁיר שִׂגְשׂוּגָם
בִּמְרוּצַת חוּגָם
עוֹלָמוֹת רָנִים…
וַאֲנִי חִבַּקְתִּי,
וַאֲנִי נָשַׁקְתִּי,
וַיְהִי הַקַּיִץ…
בִּלְבָבִי יָקְדוּ,
בִּלְבָבִי רָקְדוּ
לַהֲבוֹת קַיִץ.
אַךְ שָׁקֵט גִּצִּי,
וּבַהֲקִיצִי –
וְהִנֵּה בָצִיר…
אֵי גִיל עֵרָגוֹן?
נְגֹהוֹת יָגוֹן…
הָאשֶׁר קָצֵר…
וִיקוֹד מַשְׂטֵמָה
לְחוּג הָאֵימָה,
בּוֹ חַיִּים עָפִים,
בִּי הִצִּית צָמָא
לְסַעֲרוֹת שְׁמָמָה,
לִשְׁכוֹל־חֳרָפִים…
הלינזיי 912