והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית

(איוב, א' י"ט)

וַיְהִי אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵית הַבְּדֹלַח

אֲשֶׁר עַל מִפְתַּן הַמִּדְבָּר,

אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמֵטִיב לִבִּי

עִם נַעֲרוֹתַי שְׁבוּיוֹתַי –

וָאֵדַע, כִּי אוֹרְבָה לִי הָאֵשׁ הַלְּבָנָה,

אֵשׁ צָהֳרֵי הַמִּדְבָּר.

אַךְ כָּתְלֵי הַבְּדֹלַח מְצִלִּים וְעָבִים

וְהָאֵשׁ הַלְּבָנָה, כִּי תִתְנַפֵּץ אֲלֵיהֶם,

וְלֹא תוֹסִיף עוֹד לִהְיוֹת לְבָנָה וְאִלְּמָה

כְּשִׁעְמוּם הַנְּצָחִים.

אָז לִצְבָא שַׁלְהָבוֹת תִּשְׁתַּבֵּר, תִּתְלַקַּח,

עֲנֻגּוֹת וְסוֹעֲרוֹת כְּאַחַת,

וּשְׁבוּיוֹתַי נַעֲרוֹתַי תִּצְהַלְנָה בִרְעָדָה

לְדָכְיֵי הַלֶּהָבוֹת הַטְּמִירוֹת,

שֶׁכְּלוּאוֹת וְרוֹגְשׁוֹת תִּרְעַדְנָה

בְּחֶבְיוֹן עֲבִי הַבְּדֹלַח,

כְּלַהֲקַת פַּרְפָּרִים מַאֲלִיפֵי גְוָנִים

מִתְלַבְּטִים בְּכֶלֶא כוֹס גָּבִישׁ…

אַךְ אָנֹכִי יָדַעְתִּי, כִּי מִלַּהֲבוֹת הַקֶּסֶם

הַמִּדְבָּר טֹוֶה לִי רֶשֶׁת.

יָדַעְתִּי כִּי מֵאַחֲרֵי כָתְלֵי הַבְּדֹלַח

לִי אוֹרְבָה הָאֵשׁ הַלְּבָנָה…

וּבְשָׂמִים יִזְלוּ מִגְּבִיעֵי הַפְּרָחִים,

פִּרְחֵי נְאוֹת מִדְבָּר

הָעוֹטְרִים אֶת מִזְרַק הַשַּׁיִשׁ;

וְתִימְרוֹת רְסִיסִים קָרִים, מַבְרִיקִים

יִתְאַבְּכוּ בְהֶמְיָה חֲרִישִׁית

מִלּוֹעַ לְבִיא הַבַּהַט

וְזָלְפוּ לְמִקְוֵה הַשַּׁיִשׁ.

וְסָרִיסַי יָנִיעוּ כַפּוֹת תְּמָרִים

לְהַשִּׁיב רוּח בַּהֵיכָל,

אַךְ אָנֹכִי יָדַעְתִּי, כִּי רוּחַ זִלְעָפוֹת

בָּא מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר.

… וְנַעֲרוֹתַי תֵּצֶאנָה בִמְחוֹלוֹת לַהַט

מִסָּבִיב לִלְבִיא הַבַּהַט

וּשְׁחוֹר גַּלֵּי שְׂעָרָן יַעְדֶּה

קֶצֶף בָּרָקוֹת שְׁחוּקוֹת;

אָז תִּקְטֹפְנָה הַנְּעָרוֹת פִּרְחֵי נְרָדִים

וּבִידֵיהֶן הַצְּמֵאוֹת תְּמוֹלְלוּם,

וְרֵיחוֹת חֶמְדָּה מְשַׁכְּרִים יִזְּלוּ

בְּרַחֲבֵי בֵית הַבְּדֹלַח;

וְנָשְׂאוּ הַנְּעָרוֹת קוֹלָן בַּשִּׁיר

וְשִׁבְּחוּ וְהוֹדוּ לִשְׁמִי

וּלְשֵׁם אֵשׁ הַמִּדְבָּר,

אֲשֶׁר שָׁפְרָה עֲלֵיהֶן…

כָּכָה תָשַׁרְנָה לֵאוֹת לוֹהֲטוֹת:

"בָּרוּךְ אַתָּה לָעַד!

"וּבְרוּכָה הָאֵשׁ, אֵשׁ הַמִּדְבָּר

"הַמַּרְנִינָה חֶלְדֵּנוּ.

"לֹא אֶחָד לָהּ מַרְאֶה, כִּי תַלְאֶה אוֹתָנוּ:

"כָּל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת מְשׁוֹטִטִים בָּהּ

"וּרְקוּמָה הִיא גְוָנִים בְּלִי דָי…

"בְּרוּכָה הָאֵשׁ, אֵשׁ הַמִּדְבָּר,

“וּבָרוּךְ אַתָּה לָעַד!”

כָּכָה תָשַׁרְנָה נַעֲרוֹתַי־שְׁבוּיוֹתַי,

שְׁבוּיוֹת כָּתְלֵי הַבְּדֹלַח

מִיּוֹם גִּיחָן מֵרֶחֶם,

יַעַן אָמַרְתִּי: אַל יִרְעַף עֲלֵיהֶן

רַעַל הָאֵשׁ הַלְּבָנָה…

כָּכָה תָשַׁרְנָה לִי וְלַמִּדְבָּר,

לִי וּלְאֵשׁ הַמִּדְבָּר,

כִּי אָמְרוּ בְלִבָּן: לַהֲבוֹת הַבְּדֹלַח

הֵן הֵנָּה אֵשׁ הַמִּדְבָּר…

וַיְהִי אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵית הַבְּדֹלַח

אֲשֶׁר עַל מִפְתַּן הַמִּדְבָּר,

שׁוֹתֶה וּמַקְשִׁיב לְשִׁירַת נַעֲרוֹתַי,

אֲשֶׁר סָבִיב לִי תְחוֹלֵלְנָה –

וָאָרִים גַּם אָנֹכִי אֶת קוֹלִי וָאָשִׁיר,

כַּאֲשֶׁר לֹא שַׁרְתִּי מִיָּמַי,

כִּי בָחֹן בָּחַנְתִּי הֵד פַּעֲמֵי הָרוּחַ

הַבָּא מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר…

עוֹד מְעַט וְיִגַּע בְּאַרְבַּע הַפִּנּוֹת

וְכָתְלֵי הַבְּדֹלַח יִתְמוֹטְטוּ;

עוֹד מְעַט וְתִשְׂחַק הָאֵשׁ הַלְּבָנָה – –

אדר, תרע"ב