הַיְרִיעָה הַצְּהֻבָּה – קֶרַע שֶׁל בֶּגֶד –
נָעָה, מוּרָמָה
בִּדְמָמָה
בַּקּוֹמָה הַשִּׁשִּׁית מִנֶּגֶד.
הַאֻמְנָם לַכְּלוּב רוּחַ חָדָר?
אוֹ אוּלַי יָדַיִם הִפְשִׁילוּ
וְשֵׁנִית הוֹרִידוּ הַיְרִיעָה?
הַכֹּתֶל הַמְסֻיָּד כְּאִלּוּ
הֶאֱפִיל מִקְצָתוֹ וְקָדָר…
מִתַּחַת הַגָּג בָּעֲלִיָּה
הַנַּעֲרָה חִוֶּרֶת תּוֹפֶרֶת
וְחֶרֶשׁ, מַה חֶרֶשׁ, לָהּ רָנָה…
עֲנָנָה בַמָּרוֹם עוֹבֶרֶת.
הַנַּעֲרָה, חִוֶּרֶת וְרָזָה,
אֶת רֹאשָׁהּ הַחוּצָה מוֹצִיאָה,
מַבִּיטָה לָרוֹם, לָעֲנָנָה:
אִם לֹא גֶּשֶׁם בְּרָכָה בָהּ חָבוּי?
וְנָשְׁמָה מְלוֹא פִיהָ,
מְלוֹא חָזָהּ.
מַה רוֹעֵד וְרוֹטֵט חָזָהּ
וּקְוֻצּוֹתֶיהָ מַה זְּהוּבוֹת…
וְאוּלָם הָאִילָן הַשָּׁבוּי,
שְׁבוּי הָאֲבָנִים הַצְּרוּבוֹת,
עוֹמֵד וְנוֹבֵל בִּדְמָמָה
נִחָר מִשָּׁרָב וְצָמָא,
שָׁכַח אֶת לִבְלוּב עֲבָרוֹ,
שָׁכַח אֶת כְּמִישַׁת עֲתִידוֹ…
אוֹי, הָעֲנָנָה עָבָרָה,
עָבְרָה כֹה חִישׁ הָעֲנָנָה!..
גֶּשֶׁם לֹא יִהְיֶה, לֹא יֶהִי…
שֵׁנִית הַדְּמָמָה הַיְשָׁנָה,
דְּמָמָה בְלִי רִנָּה, בְּלִי נֶהִי,
דְּמָמָה נְבוּבָה, לְבָנָה…
שׁוּב לֹא תָנוּעַ הַיְרִיעָה,
הַנַּעֲרָה שׁוּב אֵינָה רָנָה,
הַנַּעֲרָה אֶת רֹאשָׁהּ הֶחְבִּיאָה…
גּוֹסֵס הָעֵץ בְּלִי נַעְנוּעִים
וְהַשָּׁמַיִם הַקְּלוּיִים
שֵׁנִית לְבָנִים לְבָנִים
מִמַּעַל לִכְלוּב הָאֲבָנִים.
הלינזיי, קיץ תרע"ב