יוֹתֵר בַּחֲשַׁאי מֵעָב אוֹ מֵחֲלוֹם

יֵשׁ עַם גּוֹוֵעַ בֵּין עַמִּים.

אִישׁ לֹא יַדְלִיק נֵרוֹת מְרַאֲשׁוֹתָיו,

וְהַמְּטֻטֶּלֶת אֵין מַדְמִים.

אַךְ אֶל נָכוֹן דְּבַר־מָה יָקָר וָחַם,

שֶׁמְּקֻפָּלִים בּוֹ כְעֻבָּר

יָנַקְנוּ מֶנּוּ אוֹר וּלְשַׁד אָפֵל,

נָפַח נַפְשׁוֹ, הַכֹּל עָבַר.

סוּמִים־חֵרְשִׁים יוֹסְפִים אָנוּ לִחְיוֹת

בִּמְעֵי אִמֵּנוּ הַמֵּתָה;

עִם עֶרֶב שָׁב הַגֶּבֶר מֵעָמָל,

רַעְיָה תַמְתִּין עַל סַף בֵּיתָהּ.

אַךְ רַעַל מְפַעְפֵּעַ וּמְחַלְחֵל

בַּגּוּף עַד כָּל קְנוֹקְנוֹת־קָנָיו;

פִּתְאֹם יִרְאֶה אָדָם וְיִתְפַּלֵּץ,

חִיל־אַחֲרוֹנוּת יַקְפִּיא פָּנָיו.

אָז הַלְּוָיָה בְּרָב־טֶקֶס תֵּעָרֵךְ,

עִם שְׁחוֹר־אָרוֹן וַהֲמוֹנִים;

וְהַמֵּת זֶה כְבָר, זֶה כְבָר הוּא מְרַחֵף

בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים.

אלול תש"ד