נֵצֵא לֶחָזוֹן הֶאֱזַנּוּ כְנָפָיו,

כְּעִוְרִים שְׁחוּזֵי הַרְגָּשָׁה;

אַל תֵּת לְקַו־אוֹר יְחִידִי שֶיָּעוּף,

דִּמְעָה בָּהּ נוֹלַד עֵת יָבְשָׁה.

וַדַּאי נִצְטָרֵךְ לְחַפְּשׂוֹ אֲרֻכּוֹת,

לַעֲשׂוֹת קְפִיצוֹת בָּאִפְלוּל,

וּבְעוֹד אִשּׁוֹ עַל פָּנֵינוּ לִתְלֹש בְּכָל עֹז

מֵעֵינֵינוּ אֶת דֹּק הַתְּבַלּוּל.

כִּי שָׁוְא עֵת נִפְשֹׁט, עוֹד אֱמֶת לֹא לָבַשְׁנוּ,

וְעֵירֹם עוֹד אֲנַחְנוּ כָּלִיל;

וּלְעוֹלָם לֹא נוּכַל וְנַגִּיעַ לְאֵל

בַּסֻּלָּם שֶׁל רַק לָאו לֶאֱלִיל.

אַךְ דְּבַר־מָה הִתְרַחֵשׁ. סֵבֶל זֶה שֶׁל יָמֵינוּ

הִבְקִיעַ שַׁוְעָה חֲדָשָׁה;

אַל תֵּת לְקַו־אוֹר יְחִידִי שֶיָּעוּף,

דִּמְעָה בָּהּ הֻצַּת עֵת יָבְשָׁה.

אלול תש"ה