מִמַּיִם רַבִּים תַּמְשֵׁנִי,
רוּחֲךָ טוֹבָה תַּנִּיחֵנִי!
אֵיךְ לֵב נָע וָנָד יִנָּפֵשׁ?
יִירָא מֵרוּחַ וָרֶפֶשׁ,
כִּי בָאוּ מַיִם עַד נֶפֶשׁ.
קוּמָה, אֵלִי, הוֹשִׁיעֵנִי
וּמְצוּלָה אַל תִּבְלָעֵנִי!
בְּיָדְךָ עִתּוֹתַי – וַאֲנִי מָה
אֵחָשֵׁב בְּיָם אוֹ בָאֲדָמָה,
וְעִמְּךָ הָיִיתִי כִבְהֵמָה?
בְּחֶלְדִּי בַעֲצָתְךָ תַּנְחֵנִי
וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי.
רָפוּ יָדַי מֵאֵימֶיךָ
יוֹם סָעַר עָלַי יַמֶּךָ,
וָאֲחַזֵּק יָדִֵי בִּשְׁמֶךָ:
אִם אַתָּה לֹא תַעֲמִידֵנִי –
חֶטְאִי אֶל בּוֹר יוֹרִידֵנִי.
מִדֵּי הֱיוֹתִי זֹאת אֶזְכֹּרָה:
בְּבוֹא רוּחַ צָפוֹן בִּסְעָרָה
וְעָבַר עָלַי בַּיָּם צָרָה –
יוֹם קָרָאתִי – וַתַּעֲנֵנִי
לֵאמֹר: הִנֵּנִי הִנֵּנִי!