– א –    🔗

אָסוֹן קָרָה אֶת הַשּׁוּעָל:

בְּלֵיל חֹשֶׁךְ, בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, סָר הַשּׁוּעָל אֶל הַמּוֹשָׁבָה. סָבַב וּבָא עַד חָצֵר גְּדוֹלָה אַחַת, הִקִּיף אֶת הַגָּדֵר כַּמָּה הַקָּפוֹת, בָּדַק וּמָצָא פִּרְצָה כָּל־שֶׁהִיא, זָחַל וְעָבַר, הֵרִיחַ וְהִגִּיעַ עַד לוּל הָעוֹפוֹת, הִכְנִיס רֹאשׁוֹ אֶל בֵּין הַשְּׂבָכָה, הֵצִיץ לְתוֹךְ הַלּוּל – וְנִפְגָּע…

כִּי הִתְעוֹרֵר פִּתְאֹם רַבִּי גְרוֹנָם הַתַּרְנְגֹל, מָחָא כָּנָף אֶל כָּנָף וְקָרָא אֶת קְרִיאָתוֹ – נִבְהַל הַשּׁוּעָל עַד מְאֹד וְנָתַן דַּעְתּוֹ לִבְרֹחַ – וְלֹא יָכֹל!…

כִּי נֶאֱחַז רֹאשׁוֹ בְּחוּטֵי־הַבַּרְזֶל…

וְכַאֲשֶׁר פִּרְכֵּס הַשּׁוּעָל לִבְרֹחַ קָם רַעַשׁ גָּדוֹל בַּלּוּל. נֶחְפְּזוּ הַכְּלָבִים מִמְּאוּרָתָם אֶל מְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה וַיִּתְפְּשׂוּ אֶת הַשּׁוּעָל בִּזְנָבוֹ. –

סוֹף דָּבָר – הַשּׁוּעָל מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא זְנָבוֹ תַּחְתָּיו, כִּי נִשְׁאַר בֵּין שִׁנֵּי הַכְּלָבִים הָעַזִּים.

 

– ב –    🔗

בָּרַח הַשּׁוּעָל וְנִמְלַט עַל נַפְשׁוֹ, אַף לֹא הִבִּיט אַחֲרָיו. רָץ דֶּרֶךְ שָׂדוֹת וּכְרָמִים, עַד בּוֹאוֹ אֶל מְחִלַּת־הֶעָפָר אֲשֶׁר לוֹ.

עָמַד בְּפֶתַח הַמְּחִלָּה וַיְקוֹנֵן:

"הִתְבּוֹנְנוּ וְקִרְאוּ לִבְנוֹת־תַּנִּים,

וְאֶל בְּנוֹת שׁוּעָל שִׁלְחוּ וְתָבֹאנָה

       וְתִשֶּׂאנָה קִינָה בַכְּרָמִים.

הוֹי עַל הַזָּנָב הַשָׂעִיר,

גְּאוֹן עַם־הַשּׁוּעָלִים מֵעוֹלָם,

       אֲשֶׁר הָיָה וְאֵינֶנּוּ עוֹד!

הָהּ, מִי כָמוֹךָ יַנְחֵנִי דֶרֶךְ?

עִקְבוֹת כַּפּוֹתַי מִי יִמְחֶה? –

       הוֹי זָנָב וְהוֹי הוֹדוֹ!…

אֵיךְ נָפַלְתָּ בְּכַפּוֹת־כְּלָבִים,

נִגְדַּעְתָּ בְּשִׁנֵּי חוֹרְצֵי־לָשׁוֹן–

       זְנַב־תִּפְאֶרֶת – אֵיךְ שֻׁדָּדְתָּ!"

וְכַאֲשֶׁר גָמַר לְקוֹנֵן נָפְלָה עָלָיו תַּרְדֵּמָה וַיִּישָׁן.

וּבַחֲלוֹמוֹ:

וְהִנֵּה שִׁבֹּלֶת צָצָה מִן הָאֲדָמָה וּמַרְאֶהָ כְּשִׁבֹּלֶת־שׁוּעָל הַשְּׂעִירָה; בִּן־רֶגַע צָמְחָה הַשִּׁבֹּלֶת וְעָלְתָה עַד לְמַעְלָה מִקּוֹמַת אִישׁ; בָּרֶגַע הַשֵּׁנִי גָדְלָה וַתִּשְׁוֶה אֶל הַתֹּמֶר הָרָם וּבָרֶגַע הַשְּׁלִישִׁי עָלְתָה עַד הָעֲנָנִים הַשָּׁטִים בָאַוִּיר. פִּתְאֹם נִרְאָה פַּס־יָד וְהַיָּד אוֹחֶזֶת מַגָּל, וְהַמַּגָּל הוּנַף עַל הַשִּׁבֹּלֶת – – –

וַיִּיקָץ…

 

– ג –    🔗

שְׁלֹשָׁה רְגָעִים אָרַךְ הַחֲלוֹם, אַךְ יָשֵׁן הַשּׁוּעָל שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת. וְכַאֲשֶׁר הֵקִיץ יָשַׁב עוֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת בְּתַעֲנִית וּבָכָה אֶת זְנָבוֹ. בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי פָּרַח עוֹרֵב עַל יַד פֶּתַח הַמְחִלָּה וַיִּקְרָא:

– קְרָא! קְרָא! קְרָא בְאָזְנַי אֶת צָרַת לְבָבְךָ, שׁוּעָל יְדִידִי! לָמָּה תִבְכֶּה וְלָמָּה נָפְלוּ פָּנֶיךָ? עָנָה הַשּׁוּעָל וְאָמָר: תָּבֹא עָלֶיךָ בְרָכָה, מַר עוֹרֵב, עַל יְדִידוּתְךָ הָרַבָּה! הַיּוֹם הַזֶּה יָדַעְתִּי אֶת טוּב לִבֶּךָ, אִם כִּי שָׁחוֹר מַרְאֶךָ. כִּי לֹא אֲשֶׁר יִּרְאוּ לָעֵינַיִם, כִּי אִם לַלֵּבָב.

וְהַשּׁוּעָל סִפֵּר לוֹ: כָּךְ וְכָךְ הָיָה מַעֲשֶׂה.

שָׁמַע הָעוֹרֵב אֶת סִפּוּר־הַמַּעֲשֶׂה מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף וְאַחַר קָרָא:

– לֹא נָאֶה לְחָכָם נֶהִי וּלְשׁוּעָל קִינָה! הֵן לֹא עַל הַזָּנָב לְבַדּוֹ יִחְיֶה הַשּׁוּעָל; כִּי הִנֵּה שְׁאֵרְךָ “הַשּׁוּעָל הַמְעוֹפֵף” קְצַר זָנָב הוּא, כַּידוּעַ, וּבְכָל זֹאת מַה טּוֹב חֶלְקוֹ בְעוֹלָמוֹ; אֵין לוֹ דַאֲגַת פַּרְנָסָה, כִּי שֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לְפָנָיו עַל כָּל עֵץ בַּשָּׂדֶה וּבַכָּרֶם. עַל כֵּן, יְדִידִי, רְאֵה יְעַצְתִּיךָ: עֲזֹב אֶת הָאָדָם וְאֶת מִשְׁכָּנוֹ, כַּאֲשֶׁר עָזַבְתי אָנֹכִי אֶת נֹחַ וְאֶת תֵּיבָתוֹ בִּימֵי הַמַּבּוּל, וְהַצְמַח לְךָ כְּנָפַיִם כְּכָל אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁאֵרְךָ “הַשּׁוּעָל הַמְעוֹפֵף”–וּרְאֵה בְטוּב כָּל יָמֶיךָ. וַאֲשֶׁר לִזְנָבְךָ הַמְקֻטָּע – הֲרֵי אֵין לְךָ אֶלָּא לָקוּם עַל רַגְלֶיךָ וּלְבָרֵךְ בְּקוֹל רָם:

– בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה!

אֲרֻכִּים בְּיוֹתֵר הָיוּ דִבְרֵי הָעוֹרֵב וְכֻלָּם נִכְנְסוּ אֶל לִבּוֹ שֶׁל הַשּׁוּעָל, כִּי קָם עַל רַגְלָיו וְקָרָא: – אֵין חָכָם כָּעוֹרֵב בְּכָל בַּעֲלֵי הַכָּנָף! אָמְנָם נוֹצָתוֹ שְׁחוֹרָה, אֲבָל עֲצָתוֹ אֱמוּנָה!

וּבִפְרֹחַ הָעוֹרֵב עוֹד הִרְבָּה הַשּׁוּעָל לְהַרְהֵר בַּדָּבָר, הִרְהֵר וְהִרְהֵר, עַד אֲשֶׁר עָצַם עֵינָיו וְרָאָה אֶת עַצְמוֹ וְהִנֵּה הוּא “שׁוּעָל מְעוֹפֵף” מֵעֵץ אֶל עֵץ, וְעַל כָּל עֵץ קַן־צִפּוֹר, וּבְכָל קֵן בֵּיצִים קְטַנּוֹת, אוֹ אֶפְרוֹחִים רַכִּים…

אָכֵן, שֻׁלְחָן עָרוּךְ לְפָנָיו!

 

– ד –    🔗

וְכַאֲשֶׁר פָּקַח הַשּׁוּעָל אֵת עֵינָיו הָיְתָה הַחְלָטָתוֹ גְמוּרָה לִהְיוֹת “שׁוּעָל מְעוֹפֵף”.

"לָרִאשׁוֹנָה עָלַי לִלְמוֹד אֶת “תּוֹרַת הַתְּעוּפָה”, דִּבֵּר הַשּׁוּעָל לְעַצְמוֹ. “לְשֵׁם זֶה עָלַי לָלֶכֶת אֶל בַּעֲלֵי הַכָּנָף, שֶׁהֵם מַכִּירַי מִכְּבָר וְיוֹדְעִים פֶּרֶק בְּחָכְמָה זוֹ!” וַיְהִי בַחֲצִי הַלַּיְלָה – קָם הַשּׁוּעָל, עָשָׂה שְׂפָמוֹ הָלַךְ־אָרַב לַתַּרְנְגֹל וַיִּתְפְּשֵׂהוּ בְּכַרְבָּלְתוֹ. – שְׁמָעֵנִי נָא חָכָם בֶּן־חָכָם, הַמַּגִּיד בָּעֲלָטָה! הַכַּרְבֹּלֶת תְּהִי לְמַפֹּלֶת אִם לֹא תְלַמְּדֵנִי לָעוּף כַּהֲלָכָה! נִסָּה הַתַּרְנְגֹל לְדַבֵּר תַּחֲנוּנִים:

– לְךָ הַחָכְמָה וּלְךָ הַבִּינָה, שׁוּעָל אֲדוֹנִי, וַאֲנִי מָה? אִם לָעוּף חָשְׁקָה נַפְשֶׁךָ – סֹב וּפְנֵה לְךָ אֶל הַנֶּשֶׁר, שֶׁאֵין כָּמֹהוּ מַגְבִּיהַּ עוּף בְּכָל בַּעֲלֵי־הַכָּנָף, אוּלָם אָנֹכִי, הַדַּל בָּעוֹפוֹת, מַה כֹּחִי בְּחָכְמָה זוֹ? הֵן יָדַעְתָּ, שֶׁבּקְשִׁי גָדוֹל אָעוּף עַד לְמַעֲלֵה־הַגָּדֵר, וְאִם בִּגְבוּרוֹת – עַד עַנְפֵי הַתְּאֵנָה אֶתְרוֹמֵם – מָה, אֵיפוֹא, תִּלְמַד מִמֶּנִּי?

אַךְ הַשּׁוּעָל עָנָה: – אֶת הַנֶּשֶׁר יָדַעְתִּי וְהוּא מַגְבִּיהַּ עוּף. אֲבָל אֲנִי אוֹתְךָ תָּפַשְׂתִּי, לָכֵן תְּלַמַּדֵנִי אַתָּה אֶת תּוֹרַת הַתְּעוּפָה, וְלוּ גַם עַד עַנְפֵי־הַתְּאֵנָה, וָלֹא – –וְהַשּׁוּעָל נָעַץ אֶת שִׁנָּיו הָעֲקֻמּוֹת בַּכַּרְבֹּלֶת…

– הֶרֶף נָא, שׁוּעָל אֲדוֹנִי! – הִתְחִיל הַתַּרְנְגֹל לִצְוֹחַ. – הִנְּנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לַעֲשׂוֹת כְּכָל אֲשֶׁר תְּצַוֵּנִי!

הִרְפָּה הַשּׁוּעָל מִן הַכַּרְבֹּלֶת, רָבַץ עַל הָאָרֶץ, וְהַתַּרְנְגֹל עוֹמֵד עַל יָדוֹ עֲמִידָה דַלָּה עַל רֶגֶל אַחַת, כַּרְבָּלְתּוֹ שׁוֹתֶתֶת דָּם, עֵינוֹ הָאַחַת פּוֹזֶלֶת וּזְנָבוֹ מֻשְׁפָּל עַד לָאָרֶץ.

 

– ה –    🔗

פָּתַח הַתַּרְנְגֹל וְאָמָר:

“יִשְׁתַּבַּח הַיּוֹצֵר וְיִתְבָּרַךְ הַבּוֹרֵא, אֲשֶׁרנָתַן לַשֶּׂכְוִי כְנָפַיִם לָעוּף וְלַשּׁוּעָל נָתַן זָנָב שָׂעִיר וּמְגֻדָּל לְחֵן וּלְתִפְאֶרֶת. וְאִם אָמְנָם לֹא נִשְׁמַע כַּדָבָר הַזֶּה, אֲשֶׁר שׁוּעָל יָעוּף בִּזְנָבוֹ, וּמַה גַם כְּשֶׁהוּא מְכֻרְסָם, בְּכָל זֹאת לֹא יִפָּלֵא מֵאֱלֹהִים דָּבָר, וּמִי שֶׁאָמַר לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְיָעוּף – יֹאמַר לְשׁוּעָל קְצוּץ־זָנָב–וְיָעוּף!”

הַקְדָּמָה קְצָרָה זֹאת מָצְאָה, כַּנִּרְאֶה, חֵן

בְּעֵינֵי הַשּׁוּעָל, כִּי הוֹצִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ הַחוּצָה וַיְנַעֲנַע בְּחָזְקָה. וְהַתַּרְנְגֹל נָשָׂא עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם וּבִרְאוֹתוֹ כִּי עוֹד הַלַּיְלָה גָדוֹל, נֶאֱנָח, הֶחֱלִיף אֶת רַגְלוֹ וְהוֹסִיף:

– אַךְ קֹדֶם כָּל, אֲדוֹנִי הַשּׁוּעָל, עָלַי לְלַמֶּדְךָ אֶת כָּל הַהֲלָכוֹת הַתְּלוּיוֹת בִּתְעוּפָה, כִּי הַהֲלָכָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲשֶׂה. וְעַתָּה הַסְכֵּת וּשְׁמָע:

דִּינֵי תְעוּפָה בָּאַוִּיר וּבָהֶם ה' סְעִיפִים:

מְעַטִּים, אַךְ אֲרֻכִּים הָיוּ דִינֵי הַתְּעוּפָה, וְהַשּׁוּעָל הָיָה אָנוּס לַחֲזֹר עֲלֵיהֶם מֵאָה פְּעָמִים וְאַחַת, עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ שְׁגוּרִים בְּפִיו, וְרַק אָז הָלְכוּ לָתוּר מָקוֹם רָאוּי לַעֲסֹק בַּתְּעוּפָה הַמַּעֲשִׂית.

וְאוּלָם אָז עָלָה כְּבָר הַשָּׁחַר…

 

– ו –    🔗

וְהַמָּקוֹם הַנִּבְחָר הָיָה עַל יַד עֵץ הַתְּאֵנָה אֲשֶׁר עִם הַגֹּרֶן בִּקְצֵה הַמּוֹשָׁבָה. וְהַתְּאֵנָה זְקֵנָה לְיָמִים וַעֲנָפֶיהָ רַבִּים וְעָבִים וּמִתְפַּשְּׁטִים לְכָל צָד.

וְהַיָּמִים יְמֵי דָיִשׁ. גָּדִישׁ שֶׁל אֲלֻמּוֹת־קַש עוֹלֶה וּמִתְרוֹמֵם מֵעֵבֶר מִזֶּה וְכָל כְּלֵי־הַדַּיִשׁ: מוֹרַג, טַרְבָּל, מָגוֹב וְקִלְשׁוֹן שְׁלֹש־הַשִּׁנַּיִם, צְבוּרִים יַחַד עֲרֵמָה מֵעֵבֶר מִזֶּה, וְהַתְּאֵנָה הַזְּקֵנָה בַתָּוֶךְ.

פָּנָה הַתַּרְנְגֹל אֶל הַשּׁוּעָל וַיֹּאמֶר:

– לֹא הַהֲלָכָה עִיקָר, כִּי אִם הַמַּעֲשֶׂה, וְעַתָּה שְׁמָע:“עָלֶיךָ לַעֲלוֹת עַל רֹאשׁ הַגָּדִישׁ מֵעֵבֶר מִזֶּה לִקְפֹּץ עַל רֹאשׁ הַתְּאֵנָה, וְלָעוּף מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה עַד צִבּוּר כְּלֵי־הַדַּיִשׁ מֵעֵבֶר מִזֶּה – וְהָיָה זֶה לְךָ הַתַּרְגִּיל הָרִאשׁוֹן”.

– קַצֵּר בִּדְבָרִים, תַּרְנְגֹל מְכֻרְבָּל! – קָרָא הַשּׁוּעָל – הִנֵּה קוֹל פַּעֲמוֹן הַמּוֹשָׁבָה עוֹלֶה, עוֹד מְעַט וְיָבֹאוּ הַדַּיָּשִׁים וְהָיִינוּ בְּכָל רָע!…

– אָכֵן צָדַקַתָּ, יְדִידִי הַשּׁוּעָל! – עָנָה הַתַּרְנְגֹל: – לַכֹּל עֵת: עֵת לְהַאֲרִיךְ וְעֵת לְקַצֵּר, וְאַתָּה אַל תִּפְחַד, כִּי בְטֶרֶם יָבֹאוּ הַדַּיָּשִׁים נִגְמֹר אֶת הַתַּרְגִּיל הָרִאשׁוֹן, וְהוּא הָעִיקָר, עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַבְּרִיוֹת: “כָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת!”

הַדְּבָרִים הָאֲרֻכִּים הָאֵלֶּה הִרְגִּיזוּ מְאֹד אֶת הַשּׁוּעָל וְכִמְעַט אָמַר לִתְפֹּשׂ אֶת הַתַּרְנְגֹל בְּכַרְבָּלְתּוֹ, אַךְ זֶה הִקְדִּים וְקָרָא:

– וּבְכֵן שְׁמַע לִפְקֻדָּתִי וַעֲשֵׂה כְּכָל אֲשֶׁר לִמַּדְתִּיךָ! וְהַתַּרְנְגֹל הִתְחִיל מְפַקֵּד: “עֲמִידָה קוֹדֶמֶת לַהֲלִיכָה – יָשָׁר עֲמֹד!”

הַשּׁוּעָל עָמַד יָשָׁר, זָקַף רֹאשׁוֹ, וְהַתַּרְנְגֹל הִמְשִׁיךְ. “הֲלִיכָה קוֹדֶמֶת לְרִיצָה, – צָעֹד!” הַשּׁוּעָל הִתְחִיל צוֹעֵד בְּקֶצֶב. “וְרִיצָה – לִקְפִיצָה!” פָּקַד שׁוּב הַתַּרְנְגֹל. “רוּץ”! הַשּׁוּעָל רָץ בְּכָל כֹּחוֹ, טִפֵּס וְעָלָה עַד לְמַעֲלֵה הַגָּדִישׁ. “וּקְפִיצָה – לִתְעוּפָה!” פָּקַד הַתַּרְנְגֹל. “אַחַת שְׁתַּיִם – קְפָץ!”

הַשּׁוּעָל אָזַר כָּל כֹּחוֹתָיו וְקָפַץ קְפִיצָה אַחַת עַד רֹאשׁ הַתְּאֵנָה. אָמְנָם כָּל גּוּפוֹ נִשְׂרַט שְׂרִיטוֹת אֲרֻכּוֹת וַעֲמֻקּוֹת, אַךְ הַתַּרְנְגֹל לֹא נָתַן לוֹ לְהִתְבּוֹנֵן בַּדָּבָר וַיְמַהֵר לְפַקֵּד:

“וּתְעוּפָה קוֹדֶמֶת לִנְפִילָה – אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹש – עוּף!”

הַשּׁוּעָל עָצַם עֵינָיו כַּדָּת, קָפַץ וָעָף – – –

“וּנְפִילָה קוֹדֶמֶת לִשְׁכִיבָה!” פָּקַד הַתַּרְנְגֹל כְּהֶרֶף עַיִן וְרָץ אֶל מְקוֹם נְפִילַת הַשּׁוּעָל, וּבִרְאוֹתוֹ אוֹתוֹ שׁוֹכֵב, הוֹסִיף לְפַקֵּד: “וּשְׁכִיבָה קוֹדֶמֶת לְקִימָה, וְקִימָה – לַעֲמִידָה!” – אֵינִי יָכוֹל! – יִלֵּל הַשּׁוּעָל מָרָה, – כָּל עַצְמוֹתַי נִשְׁבָּרוּ!…

אַךְ הַתַּרְנְגֹל עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כְּאֵינוֹ רוֹאֶה וּכְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וַיּוֹסֶף:

עַתָּה נַחֲזֹר עַל הַתַּרְגִּיל מֵחָדָשׁ: “עֲמִידָה קוֹדֶמֶת לַהֲלִיכָה!…”

הַשּׁוּעָל הִתְאַמֵּץ בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹ, קָם כֻּלּוֹ מֻכֶּה וּפָצוּעַ, וּמִהֵר לְהִתְרַחֵק מִמְּקוֹם הַמַּעֲשֶׂה, אַף לֹא הִבִּיט אַחֲרָיו… והַתַּרְנְגֹל קָרָא אַחֲרָיו בְּקוֹל: “אוֹי לוֹ לָזֶה שֶׁפָּתַח בַּעֲמִידָה וְסִיֵּם בִּנְפִילָה!…”

אַף הוּא נָשָׂא רַגְלָיו וַיְמַהֵר לָשׁוּב אֶל הַמּוֹשָׁבָה.