יוֹם־אָבִיב עִם נֵץ הַזֹּהַר

בַּת־רוֹעִים הָלְכָה בְשִׁיר;

לֵב שָׁלֵו, וִיפִי וָנֹעַר –

עָף שִׁירָהּ מִנִּיר אֶל נִיר:

כֹּה לַה־לַה, לֶ־רַלַּה!

תִּירְסִיס¹ בְּעַד שָׁנִי־פִיהָ

חִישׁ הִפְקִיר עַד שְׁנֵי טְלָאִים,

עֵין־עָרְמָה מְעַט הֵנִיעָה

וְחָלְפָה בִצְחוֹק־שִׁירִים:

כֹּה לַה־לַה, לֶ־רַלַּה!

זֶה הִבְטִיחַ סִרְטֵי־וֶרֶד,

אֶת־לִבּוֹ רוֹעֶה שְׁלִישִׁי,

אַךְ שָׂחְקָה בְלֵב וָסֶרֶט

כִּשְׂחוֹקָהּ בְּשֶׂה וּגְדִי:

רַק לַה־לַה, לֶ־רַלַּה!