בַּנִּיר הָלַכְתִּי

לְפִי תֻמִּי,

בִּמְאוּם לִפְגֹּעַ

הָיָה חֶפְצִי;

הָיָה שָׁם פֶּרַח,

יָפְיוֹ קָרֵב,

וְאֵין כָּמוֹהוּ

לִי כֹּה עָרֵב;

קָטְפוֹ רָצִיתִי,

מִהֵר וְשָׂח:

"שָׁרְשִׁי בָעֹמֶק

נִסְתָּר וְשָׁח;

בְּחֵיק הָאָרֶץ,

שָׁם יְסוֹדִי,

עַל כֵּן יַפְרִיחוּ

צִיצַי בִּיפִי!

שָׁבוֹב לֹא אֵדַע,

לֹא עֶדְנַת־גִּיל,

אַל תִּקְטְפֵנִי,

אוֹתִי תַשְׁתִּיל!"

בַּנִּיר הָלַכְתִּי

לְפִי תֻמִּי;

רוּחִי צָהָלָה:

רַק הָלְאָה, הָלְאָה,

זֶה כָּל־חֶפְצִי!