בַּחֹרֶשׁ נַדְתִּי

לְפִי תֻמִּי,

בִּמְאוּם לִנְגֹּעַ,

הָיָה חֶפְצִי;

רָאִיתִי פֶרַח

בַּצֵּל נִצָּב,

כְּכוֹכְבֵי־זֹהַר

זָרְחוּ עֵינָיו;

קָטְפוֹ רָצִיתִי

וַיָּרֶם קוֹל:

"הַאֶקָּטֵפָה

בַּעֲבוּר לִקְמֹל?"

וָאֶחְפְּרֵהוּ

עִם שָׁרָשָׁיו,

קַחְתִּיו הַבַּיְתָה

אֶל גַּן רָחָב,

בִּשְׁבִיל צָנוּעַ

שָׁם נְטַעְתִּיו,

עַתָּה יִפְרַח־לוֹ,

יִפְרַח וְיִיף!