הַיָּם גָּעַשׁ, הַגַּל הִכָּה,
שָׁם הַדַּיָג יָשַׁב;
הִבִּיט שָׁלֵו אֶל הַחַכָּה,
מַחְרִישׁ עַד קֹר־לֵבָב.
וּכְדֵי שִׁבְתֹּו, וּכְדֵי חֶרְדּוֹ,
פִּסְגַּת הַגַּל חֻצְּתָה,
מִשֶּׁצֶף מַיִם אֶל מוּלוֹ
עַלְמָה טְלוּלָה עָלְתָה.
זִמְּרָה אֵלָיו, דִּבְּרָה אֵלָיו:
"מָה אֶת־בָּנַי תָצוּד
בִּכְלִי אָדָם, בְּעָרְמֹותָיו,
בְּלַהַט־רוֹם לָמוּת?
מַה־טּוֹב לַדָּג, הוֹ לוּ תֵדַע,
שָׁם עַל קַרְקַע הַיָּם,
אָז בְּגַפְּךָ תֵּרֵד אַתָּה!
רַק שָׁם תַּבְרִיא, אָדָם!
הַאֵין הַחֶרֶס מִתְהַנֵּה,
אוֹ סַהַר בַּמְּצוּלוֹת,
וּבְנֶשֶׁם־גַּל בְּהוֹד־מִשְׁנֶה
מִשָּׁם לָרוֹם זוֹרְחוֹת?
הֲלֹא פִּתּוּךָ שְׁמֵי הַתְּהוֹם,
רְווּיֵי זִיו־תְּכֶלְתָּם?
לֹא תִסְחָבְךָ דְּמוּתְךָ הֲלוֹם
אֶל טַל נִצְחִי בַּיָּם!"
הַיָם גָּעַשׁ, הַגַּל הִכָּה,
אֶת כַּף־רַגְלָיו הִרְטִיב;
לִבּוֹ כָּמַהּ, לִבּוֹ נִשָּׂא
כִּלְחֵן רַעְיָה חָבִיב;
דִּבְּרָה אֵלָיו, זִמְּרָה אֵלָיו,
וְלֵב הָעֶלֶם גָּז;
הֶן־הִיא מָשְׁכָה, הֶן־הוּא עֻלַּף
וְלֹא נִרְאָה מֵאָז.