אַל תְּגַל, רַק לַצָּנוּעַ,
כִּי הָעָם נִמְהָר לִלְעֹג;
אֶל הֶחָי שִׁבְחִי שָׁלוּחַ,
לְמִיתַת־יְקוֹד יַעְרֹג!
בְּרַוְחַת לֵילוֹת חִשְׁקֶךָ,
בָּהּ נוֹצַרְתָּ, בָּהּ הוֹלַדְתָּ.
רַחַשׁ פֶּלְאִי יַפְעִימֶךָ
עֵת אוֹרַת הַנֵּר שָׁקָטָה!
לֹא יוֹסִיפוּ יַבְהִילוּךָ
צִלְלֵי מַחְשָׁךְ בִּשְׁבִי,
חִשְׁקֵי־פֶתַע יִסְעָרוּךָ
רוֹם, אֱלֵי זִוּוּג עִלְאִי!
כָּל־מֶרְחָק לֹא יַפְחִידֶךָ;
עַל כָּנָף תָּאוּץ, אָסוּר!
וּבִכְסֹף לָאוֹר לִבֶּךָ
תִּשָּׂרֵף, פַּרְפָּר, בַּנּוּר!
וְעַד זֹאת נַפְשָׁךְ קָנְתָה,
זֹאת ‘בְּמוּתְךָ הֱיֵה’,
הֵן רַק גֵּר עָכוּר אַתָּה
בְּעוֹלָם כֵּהֶה!