אַהֲבָה וְתוֹדָה לְמִשְׁפַּחְתִּי הַיְּקָרָה,

לְחֲבֵרַי הַטּוֹבִים וּלְתַלְמִידַי הַנֶּאֱמָנִים,

שֶׁתָמְכוּ בִּי וְחִזְּקוּ אוֹתִי, לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ.

מֻקְדָּשׁ לְזֵכֶר הוֹרַי, רִנָּה וְיִשְׂרָאֵל יְשַׁעְיָהוּ

וּבְאַהֲבָה רַבָּה לִילָדַי, נְכָדַי, וְאַחְיָנַי,

מֵהֶם קִבַּלְתִּי הַשְׁרָאָה לִכְתִיבַת הַסֵּפֶר.

כְּשֶׁאִמָּא וְאַבָּא מְאֹד אוֹהֲבִים

הֵם הוֹלְכִים יָד בְּיָד. מִתְנַשְּׁקִים, מִתְחַבְּקִים

וּבַלַּיְלָה שְׁנֵיהֶם כָּךְ בְּיַחַד חוֹשְׁבִים

מִשְׁפָּחָה גְּדוֹלָה, גְּדוֹלָה לְהָקִים.

“אֲנִי רוֹצָה שְׁנֵי יְלָדִים”, אִמָּא אוֹמֶרֶת

“אֲנִי שְׁלֹשָׁה”, מוֹסִיף אַבָּא עוֹד יֶלֶד

וְאָז לִפְנֵי שֶׁהֵם הוֹלְכִים לִישׁוֹן,

מַחְלִיטִים לְהַתְחִיל עִם יֶלֶד רִאשׁוֹן.

וּפִתְאוֹם יוֹם אֶחָד הַפְתָּעָה מְשַׂמַּחַת

הַבֶּטֶן שֶׁל אִמָּא גְדֵלָה וְתוֹפַחַת.

נַחֲשׁוּ מָה יֵשׁ לָהּ בִּפְנִים שֶׁמַּשְׁמִין?

“זוֹ אֲנִי! זוֹ אֲנִי! קָשֶׁה לְהַאֲמִין”.

רַק שֶׁאִמָּא וְאַבָּא, לֹא יוֹדְעִים וְחוֹלְמִים

אִם זֶה בֵּן אוֹ בַּת, אוֹ אוּלַי תְּאוֹמִים.

הֵם נוֹרָא סַקְרָנִים, וְחָשִׁים

שֶׁזֶּה הָמוֹן זְמַן, תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים.

תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בַּבֶּטֶן פְּנִימָה

גָּדַלְתִּי לְאַט בְּיַחַד עִם אִמָּא

וְהַבֶּטֶן גָּדְלָה, וּלְאִמָּא כָּבֵד

וְרַק בְּתֹם תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים תֵּלֵד.

“בֵּינְתַיִם”, אוֹמֶרֶת אִמָּא, "יִהְיֶה זֶה נֶחְמָד

לְחַפֵּשׂ שֵׁם מַתְאִים לָרַךְ הַנּוֹלָד.

אִם בְּמִקְרֶה יִהְיֶה זֶה בֵּן

אוּלַי נִקְרָא לוֹ רַעֲנָן, רְאוּבֵן,

טַל, גַּיְא, אִיתָמָר, דָּנִיאֵל,

וְאוּלַי לְבַסּוֹף נַחְלִיט יִשְׂרָאֵל".

“אוֹי, לֹא!”, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת בִּפְנִים,

"אֲנִי בַּת! אֲנִי בַּת! רַק אַתֶּם לֹא יוֹדְעִים

וּבִכְלָל יֵשׁ לָכֶם עוֹד זְמַן לָרֹב

כִּי לִי פֹּה בַּבֶּטֶן כָּל כָּךְ טוֹב".

… אֲנִי צָפָה לִי בַּמַּיִם וְחַם וְנָעִים

וְאִמָא וְאַבָּא אוֹתִי לֹא רוֹאִים.

אֲבָל, כְּשֶׁאֲנִי מִתְגַּלְגֶּלֶת מִצַּד לְצַד

אִמָּא מִיָּד מַנִּיחָה אֶת הַיָּד

עֵינֶיהָ בּוֹרְקוֹת וְהִיא קָשׁוּבָה

לַשּׁוֹבָב שֶׁבִּפְנִים, אוֹ לַשּׁוֹבֵבָה…

וְכָךְ מַמְשִׁיכִים הֵם מִדֵּי עֶרֶב

לְחַפֵּשׂ שֵׁמוֹת, לְלֹא הֶרֶף.

"אִם לָנוּ בַּת תִּהְיֶה הַפַּעַם

נִמְצַא לָהּ שֵׁם בְּטוּב טַעַם

אוּלַי שַׁי־לָהּ, לִיאַת, שָׂרִית

אוֹ מַעְיָן, לִימוֹר, אוֹרִית"

"אִמָּא! אַבָּא! נַסּוּ לְהַקְשִׁיב

כָּל שֵׁם וְשֵׁם יָפֶה וְחָבִיב,

אֲבָל אֲנִי רוֹצָה וְלִי גַּם נוֹעַד

שֵׁם שֶׁיִּהְיֶה מְאֹד מְיֻחָד".

… אֲנִי צָפָה לִי בַּמַּיִם וְחַם וְנָעִים

וְאִמָּא וְאַבָּא, אוֹתִי לֹא שׁוֹמְעִים.

הֵם מַמְשִׁיכִים לְחַפֵּשׂ, יָד בְּיָד,

שֵׁם שֶׁיַּתְאִים לָרַךְ הַנּוֹלָד.

"אוּלַי שֵׁם שֶׁל פְּרָחִים, אוֹ עֵצִים נִבְחַר

זֶה יִהְיֶה מְשַׁגֵּעַ, מַמָּשׁ נֶהֱדָר.

נוּרִית וְסִיגָּל, לִילָךְ וְסַבְיוֹן

וְתֹמֶר וְאֶרֶז וְיֵשׁ עוֹד מִילְיוֹן

רֹתֶם, רַקֶּפֶת, בְּרוֹשׁ כַּלָּנִית

אִירִיס, אִילָן, נוּ, מָתַי כְּבָר נַחְלִיט?

אוּלַי בַּעַל חַיִּים, כָּזֶה אוֹ אַחֵר,

יִהְיֶה לָנוּ שֵׁם. נַחְלִיט כְּבָר מַהֵר!

הִנֵה לְמָשָׁל, צְבִיָּה אוֹ דְּבוֹרָה

עֹפֶר, אֲרִי, יְעֵלָה, צִפּוֹרָה"

"נוּ, מָה אֶעֱשֶׂה? הֵם בִּכְלָל לֹא מוֹצְאִים

לֹא יִהְיֶה לִי שֵׁם, מַמָּשׁ לֹא נָעִים".

הָמוֹן שֵׁמוֹת יֵשׁ בָּעוֹלָם

וְאֵיךְ בּוֹחֲרִים אֶחָד מִכֻּלָּם?

בְּעִקָּר כְּשֶׁרוֹצִים שֵׁם מְיֻחָד

שֶׁאֵין בִּכְלָל לְאַף אֶחָד.

אָז אַבָּא לְאִמָּא אָמַר, "יֵשׁ עֵצָה

בּוֹאִי נָצִיץ בִּסְפָרִים, בָּהֵם כְּבָר נִמְצָא.

אוּלַי הַתַּנַ"ךְ יְשַׁמֵּשׁ כְּמָקוֹר

שֶׁמִּמֶּנּוּ נוּכַל בִּמְהִירוּת שֵׁם לִבְחוֹר.

גִּדְעוֹן וְאַבְנֵר, נַעֲמָה וְנִמְרוֹד.

מִיכָל, יוֹנָתָן וְיֵשׁ עוֹד וְעוֹד

וְגַם מְקוֹמוֹת כְּמוֹ כַּרְמֶל וְגִלְעַד

אוּף!… נִרְאֶה לִי כִּי לֹא נִמְצָא שֵׁם לָעַד".

הָמוֹן שֵׁמוֹת, מַמָּשׁ אֲלָפִים

וְהַהוֹרִים כְּבָר עֲיֵפִים

מָה לַעֲשׂוֹת, קָשֶׁה עַד מְאֹד

לִמְצֹא שֵׁם בֵּין כָּל הַשֵּׁמוֹת.

יוֹם אֶחָד חִבֵּק אַבָּא אֶת אִמָּא בְּחֹם

וְאָמַר, "בּוֹאִי נִמְצָא לָנוּ שֵׁם כְּבָר הַיּוֹם

שֵׁם יָפֶה וּמְיֻחָד

שֶׁאֵין בִּכְלָל לְאַף אֶחָד".

"הוֹ, אֵיזֶה כֵּיף, אֲנִי מְסֻחְרֶרֶת

הַיּוֹם יִהְיֶה לִי שֵׁם וְאֶהְיֶה מְאֻשֶּׁרֶת".

עָשִׂיתִי לִי סַלְטָה וּשְׁנֵי גִּלְגּוּלִים

וְאִמָּא אָמְרָה, “מָה קוֹרֶה שָׁם בִּפְנִים?”

אָז הִגִּיעַ הָרֶגַע הֲכִי נִפְלָא

שֶׁשְּׁמִי, סוֹף סוֹף, בּוֹ הִתְגַּלָּה.

“מִסַּבְתָּא רִנָּה”, אַבָּא בְּקוֹל חָשַׁב,

“נִקַּח אֶת הַ ר' וְהַ נ' כְּבָר עַכְשָׁיו”.

וְאִמָּא אָמְרָה, "לָהֵן א' וְ ל' שֶׁל סַבָּא יִשְׂרָאֵל

נוֹסִיף, נְחַבֵּר וּנְקַבֵּל רַנְאֵל.

שֵׁם יָפֶה וּמְיֻחָד

אִם זֶה בֵּן, אִם זוֹ בַּת".

אַבָּא לִטֵּף אֶת בִּטְנָהּ שֶׁל אִמָּא

וַאֲנִי חַשְׁתִּי הַכֹּל, שָׁם פְּנִימָה.

יָדַעְתִּי שֶׁאוֹתִי הֵם אוֹהֲבִים מְאֹד

וְשֶׁתָּמִיד יְחַבְּקוּנִי עוֹד וְעוֹד.

גָּדַלְתִּי מַסְפִּיק וְלָצֵאת כְּבָר כְּדַאי

גַּם לְאִמָּא כָּבֵד, אָז בֶּאֱמֶת, נוּ כְּבָר דַּי.

… אֲנִי צָפָה וְחוֹשֶׁבֶת וְחָשָׁה נֶאֱהֶבֶת

חַם לִי וְנָעִים, אֲבָל אוֹתִי כָּאן לֹא שׁוֹמְעִים.

אוּפְּס, כְּבָר חָלְפוּ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים

וְהַהוֹרִים מְאֹד מִתְרַגְּשִׁים.

הֵם נוֹרָא סַקְרָנִים, אוֹתִי לֹא מַכִּירִים

גַּם אֲנִי כְּבָר רוֹצָה לִרְאוֹת תַּ’הוֹרִים.

כְּשֶׁאֵצֵא מִן הַבֶּטֶן אֶצְרַח לִי בְּכֹחַ

גַּם אִם אֲנִי קְטַנָּה כְּמוֹ אֶפְרוֹחַ.

"אֲנִי קַיֶּמֶת! תִּרְאוּ וְתִשְׁמְעוּ

יִהְיוּ עוֹד קוּנְצִים וְאַל תֻּפְתְּעוּ!"

וּכְשֶׁאִמָּא יָלְדָה אוֹתִי נָתַתִּי צְרָחָה

וְכֻלָּם הִסְתַּכְּלוּ בִּי מַמָּשׁ בְּשִׂמְחָה

“בַּת”, אָמַר הַרוֹפֵא, “מַזָּל טוֹב, זוֹ בַּת”

וּבִזְרוֹעוֹתֶיהָ שֶׁל אִמָּא, הִנִּיחָנִי מִיָּד.

אִמָּא הָיְתָה מְאֹד מְאֻשֶּׁרֶת

הִנֵּה יֵשׁ לָהּ בַּת, מַמָּשׁ לְתִפְאֶרֶת.

פָּקַחְתִּי עֵינַיִם, הִסְתַּכַּלְתִּי סָבִיב

כֻּלָּם עֲנָקִים, אֲבָל חִיּוּכָם חָבִיב.

כָּךְ מִיּוֹם לְיוֹם מַמָּשׁ גָּדַלְתִּי

בָּכִיתִי, צָחַקְתִּי וְגַם הִשְׁתּוֹלַלְתִּי.

וְכָל פַּעַם אֵיזֶה דּוֹד אוֹ חָבֵר

מִשְּׁמִי הָיָה מִתְפַּעֵל וְאוֹמֵר:

“אֵיזֶה שֵׁם מְיֻחָד, אֵיזֶה שֵׁם מְצַלְצֵל”

זֶהוּ שְׁמִי, כַּמּוּבָן, זֶהוּ שְׁמִי רַנְאֵל

הוּא שֶׁלִּי, רַק שֶׁלִּי בִּלְבַד

וְאוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה, אֶשְׁמֹר לִי לָעַד.