נַחוּם יַקִּירֵנוּ,

הַרְשֵׁה לִי בְּפֶתַח סִפְרְךָ הֶחָדָשׁ, הַמּוֹפִיעַ בְּהַגִּיעֲךָ לִגְבוּרוֹת, עִם “פְּרָס יִשְׂרָאֵל” הַמָּעֳנָק לְךָ, לוֹמַר לְךָ כַּמָּה מִלּוֹת תּוֹדָה.

תּוֹדָה בְּשֵׁם כָּל עַם הַיְלָדִים – תּוֹדָה עַל הַחֲוָיוֹת הַמֻּפְלָאוֹת וְעַל שִׂמְחַת הַחַיִּים שֶׁהֶעֱנַקְתָּ לָנוּ בְּצִיּוּרֶיךָ וּבְסִפּוּרֶיךָ. הַחֲוָיָה הַסִּפְרוּתִית הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי הָיְתָה – צִיּוּר שֶׁלְּךָ שֶׁבּוֹ נִרְאֶה בָּחוּר שׁוֹכֵב בַּמִּטָּה (אַתָּה) וְחוֹלֵם עַל צֵיד פִּילִים וַאֲרָיוֹת, וּמִתַּחַת לַצִּיּוּר מֻדְפָּסוֹת שׁוּרוֹת בִּלְתִּי נִשְׁכָּחוֹת אֵלּוּ: “פַּעַם חָלַמְתִּי חֲלוֹם וְהִנֵּה אֲנִי בְּאַפְרִיקָה, וְזֶה צִיּוּר חֲלוֹמִי…”.

אֲנִי שֶׁגָּדַלְתִּי מִיַּלְדוּתִי עַל צִיּוּרֶיךָ וְסִיפּוּרֶיךָ, זָכִיתִי לַעֲבֹד לְצִדְּךָ, וְלִרְאוֹת אֵיךְ אַתָּה “עוֹשֶׂה צִיּוּרִים” (כִּלְשׁוֹנְךָ) – מֵאוֹת צִיּוּרִים מַקְסִימִים לְסִפּוּרִים, לְשִׁירִים, לִסְפָרִים – צִיּוּרִים שְׁטוּפֵי אוֹר וְשִׂמְחַת חַיִּים, צִיּוּרִים שֶׁחִנְּכוּ אוֹתָנוּ לְטַעַם טוֹב, שֶׁהֶרְאוּ לָנוּ כִּי הָעוֹלָם הוּא יָפֶה וּכְדַאי לִחְיוֹת בּוֹ.

וְהִנֵּה רוֹאֶה אוֹר סִפּוּר שֶׁלְּךָ שֶׁלֹּא יָצָא עֲדַיִן בְּסֵפֶר. הוּא נִדְפַּס בְּכֶרֶךְ כּ"א שֶׁל “דָּבָר לִילָדִים” וְנִשְׁכַּח מִשּׁוּם מָה.

פַּעַם אָמַרְתָּ לִי: “עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁעָשִׂיתִי אֲנִי קְצָת מִתְגָּאֶה”. אַתָּה רַשַּׁאי לְהִתְגָּאוֹת, נַחוּם, לְהִתְגָּאוֹת הַרְבֵּה, כִּי בִּזְכוּתְךָ יֵשׁ לָנוּ, כִּדְבָרֶיךָ, “עוֹלָם יָפֶה, עוֹלָם נָאֶה, זֹאת רָאִינוּ וְיָדַעְנוּ. אָמֵן!”

שֶׁלְּךָ

אוּרִיאֵל אֹפֶק