סִפְּרוּ בְשֵׁם אַחַד אַנְשֵׁי־הַמַּעֲלָה שְׁאָמַר: עָבַרְתִּי עַל פְּנֵי מְלַמֵּד בְּבֵית־סִפְרוֹ, כְּשֶׁהוּא מַקְרִיא אֶת הַתִּינוֹקוֹת, וּמְצָאתִיו מַרְאֵהוּ נָאֶה וּבְגָדָיו יָפִים. סַרְתִּי אֵלָיו וְקָם לִקְרָאתִי וְהוֹשִׁיבַנִי אִתּוֹ. בְּחַנְתִּיו בַּקֻּרְאָן וּבְדִקְדוּק הַשָּׁפָה וּבְשִׁיר וּבְלָשׁוֹן, וּמְצָאתִיו שָׁלֵם בְּכָל הַנִּדְרָשׁ מִמֶּנּוּ. אָמַרְתִּי לוֹ: “יְחַזֵּק אֱלֹהִים מִרְצְךָ, שָׁאַתָּה יוֹדֵעַ בְּכָל הַנִּדְרָשׁ מֵאִתְּךָ”. נִטְפַּלְתִּי לוֹ מֶשֶׁך זְמָן, וּבְכָל יוֹם מִתְגַּלָּה בוֹ מַעֲלָה חֲדָשָׁה. אָמַרְתִּי בְלִבִּי: “אָכֵן פֶּלֶא הוּא לְגַבֵּי מְלַמֵּד הַמְּלַמֵּד דַּרְדְּקִי, עִם זֶה שֶׁהִסְכִּימוּ אַנְשֵׁי־בִינָה עַל חֹסֶר שִׂכְלוֹ שֶׁל מְלַמֵּד־הַדַּרְדְּקִי”. אַחַר־כָּך נִפְרַדְתִּי מִמֶּנוּ וְהָיִיתִי פוֹקְדוֹ פַּעַם לְיָמִים מִסְפָר וּמְבַקְּרוֹ. בָּאתִי אֵלָיו בְּאַחַד הַיָּמִים כְּמִנְהָגִי לְבַקְּרוֹ, וּמָצָאתִי אֶת בֵּית־הַסֵּפֶר נָעוּל. שָׁאַלְתִּי אֶת שְׁכֵנָיו, וְאָמְרוּ לִי: “מֵת עָלָיו מֵת”. אָמַרְתִּי בְלִבִּי: “חוֹבָה עָלֵינוּ לְנַחֲמוֹ”. בָּאתִי אֶל דַּלְתּוֹ וְדָפַקְתִּי עָלֶיהָ, וְיָצְאָה אֵלַי שִׁפְחָה וְאָמְרָה: “מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?” אָמַרְתִּי לָהּ: “אֶת אֲדוֹנֵךְ”. אָמְרָה לִי: “אֲדוֹנִי שָׁרוּי בְּאֵבֶל, בָּדָד”. אָמַרְתִּי לָהּ: “אִמְרִי לוֹ, יְדִידְךָ פְלוֹנִי מְבַקֵּשׁ לְנַחְמְךָ”. הָלְכָה וְהוֹדִיעָה לוֹ. אָמַר לָהּ: “קִרְאִי לוֹ שֶׁיִכָּנֵס”. נָתְנָה לִי רְשׁוּת לְהִכָּנֵס, וְנִכְנַסְתִּי אֵלָיו, וּרְאִיתִיו יוֹשֵׁב בָּדָד וְרֹאשׁוֹ קָשׁוּר. אָמַרְתִּי לוֹ: “יַעֲצִים אֱלֹהִים שְׂכָרְךָ לָעוֹלָם־הַבָּא, הַרֵי זוֹ דֶרֶךְ שֶׁאֵין מִפְלָט מִמֶּנָּה לְשׁוּם אָדָם מֵאִתָּנוּ, וְעָלֶיךָ לְהִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת”. אַחַר כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ: “מִי הוּא שֶׁמֵּת?” אָמַר לִי: “הַיָּקָר בִּבְנֵי אָדָם לִי וְהָאָהוּב בָּהֶם עָלַי”, אָמַרְתִּי לוֹ: “אֶפְשָׁר אָבִיךָ?” אָמַר: “לֹא”. אָמַרְתִּי: “אִמְּךָ?” אָמַר: “לֹא”. אָמַרְתִּי: “אָחִיךָ?” אָמַר: “לֹא”. אָמַרְתִּי: “אֶחָד מִקְּרוֹבֶיךָ?” אָמַר: “לֹא”. אָמַרְתִּי לוֹ: “וּמַה אֵפוֹא יַחֲסוֹ אֵלֶיךָ?” אָמַר: “אֲהוּבָתִי”. אָמַרְתִּי בְלִבִּי: “זוֹהִי הָרִאשׁוֹנָה בַהוֹכָחוֹת לְמִעוּט שִׂכְלוֹ”. אָמַרְתִּי לוֹ: “אֶפְשָׁר שֶׁתִּמָּצֵא מִי שֶׁהִיא יָפָה הֵימֶנָּה”. אָמַר לִי: “אֲנִי לֹא רְאִיתִיהָ שֶׁאֵדַע אִם יֵשׁ אֲחֶרֶת יָפָה הֵימֶנָּה”. אָמַרְתִּי בְלִבִּי: “וַהֲרֵי הוֹכָחָה שְׁנִיָּה”. אָמַרְתִּי לוֹ: “וְכֵיצַד זֶה אָהַבְתָּ מִי שֶׁלֹּא רְאִיתָהּ?” אָמַר לִי: "דַּע שָׁהָיִיתִי יוֹשֵב יוֹם אֶחָד בַּחַלּוֹן, וְהִנֵּה אִישׁ עוֹבֵר־אֹרַח שָׁר בֵּית־שִׁיר זֶה:

הוֹי אֵם עַמְר, יִגְמְלֵךְ אֱלֹהִים חַסְדּוֹ,

הָשִׁיבִי לִי לִבִּי, בַּאֳשֶׁר יִהְיֶה הָיֹה.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָתְקָה מִן הַשִּׂיחַה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהִ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁלשָׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁסִּפֵּר הָאִישׁ וְאָמַר: "הוֹסִיף מְלַמֵּד הַדַּרְדְקִי וְאָמַר: 'וְאָמַרְתִּי בְּלִבִּי: אִלּוּ הָיוּ בָעוֹלָם כְּמוֹת אֵם־עַמְר, לֹא הָיוּ הַמְּשׁוֹרְרִים שָׁרִים לָהּ שִׁירֵיהֶם. וְדָבַק לִבִּי לְאַהֲבָה אוֹתָהּ. אַחֲרֵי שְׁנֵי יָמִים עָבַר שׁוּב אוֹתוֹ הָאִישׁ, כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׂא קוֹלוֹ בְּבֵית־שִׁיר זֶה:

כְּבָר הוֹלִיךְ הַחֲמוֹר אֶת אֵם עַמְר וְעָבָר,

וְלֹא חָזְרָה, וְאַף הַחֲמוֹר לֹא חָזַר¹.

וְיָדַעְתִּי שֶׁמֵּתָה, וְהִתְאַבַּלְתִּי עָלֶיהָ, וְזֶה לִי שְׁלשָׁה יָמִים שֶׁאֲנִי שָׁרוּי בְּאֵבֶל". עָזַבְתִּי אוֹתוֹ וְהָלַכְתִּי לִי אַחֲרֵי שֶׁנִּתְבָּרֵר לִי מִעוּט שִׂכְלוֹ.

וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר

עַל דְּבַר מִעוּט שִׂכְלָם שֶׁל מְלַמְּדֵי דַרְדְּקִי הוּא: