סִפֵּר אַלְעֻתְּבִּי אָמַר: יָשַׁבְתִּי יוֹם אֶחָד וְאֶצְלִי חֲבוּרָה מֵאַנְשֵׁי־הַתַּרְבּוּת וְהָיִינוּ מְשׂוֹחֲחִים בְּעִנְיְנֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי־אָדָם, וְנִתְגַּלְגְּלָה הַשִּׂיחָה בִּדְבַר הָאוֹהֲבִים, וְהָיָה כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ אוֹמֵר מַשֶּׁהוּ, וְהָיָה בַחֲבוּרָה זָקֵן שׁוֹתֵק. בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא נִשְׁאַר אֵצֶל אֶחָד מֵהֶם דָּבָר שֶׁלֹּא הִגִּידוֹ, אָמַר אוֹתוֹ זָקֵן: “רְצוֹנְכֶם שֶׁאֲסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר שֶׁלֹּא שְׁמַעְתֶּם דּוּגְמָתוֹ מֵעוֹלָם?” אָמַרְנוּ: “הֵן”. אָמַר: "דְּעוּ שֶׁהָיְתָה לִי בַת, וְהָיְתָה אוֹהֶבֶת בָּחוּר, וְאָנוּ אֵין אָנוּ יוֹדְעִים עַל כָּךְ. וְהָיָה הַבָּחוּר אוֹהֵב זַמֶּרֶת, וְהָיְתָה הַזַמֶּרֶת אוֹהֶבֶת אֶת בִּתִּי. הָיִיתִי בְּאַחַד הַיָּמִים בִּמְסִבָּה שֶׁהָיוּ בָהּ אוֹתוֹ בָחוּר וְהַזַמֶּרֶת…
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ, וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבַּע מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהָאִישׁ סִפֵּר: "הָיִיתִי בְּאַחַד הַיָּמִים בִּמְסִבָּה שֶׁהָיוּ בָהּ אוֹתוֹ הַבָּחוּר וַהַזַּמֶּרֶת. זִמְרָה הַזַּמֶּרֶת שְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
לַעֲלִיבוּת הָאַהֲבָה אוֹתוֹת
בָּאוֹהֲבִים הֵן הַדְּמָעוֹת.
וְאוֹהֵב, לֹא כָּל־שֶׁכֵּן,
לֹא יִמְצָא בִּפְנֵי מִי יִתְאוֹנֵן.
אָמַר לָהּ הַבָּחוּר: “הֵיטַבְתְּ לֵאמֹר, גְּבִרְתִּי, הֲתַרְשִׁי לִי שֶׁאָמוּת?” אָמְרָה הַזַּמֶּרֶת מִבַּעַד לַמָּסָךְ: “הֵן, אִם אוֹהֵב אַתָּה, מוּת”. הִנִיחַ הַבָחוּר רֹאשׁוֹ עַל כַּר וְעָצַם עֵינָיו, וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַגָּבִיעַ אֵלָיו, נִדְנַדְנוּ אוֹתוֹ, וְהִנֵּה הוּא מֵת. הִתְאַסַּפְנוּ מִסָּבִיב לוֹ, וְעָרְבָה שִׂמְחָתֵנוּ, וְנַעֲשֵׂינוּ סָרִים וְזוֹעֲפִים וְנִתְפַּזַּרְנוּ מִיָּד. כְּשֶׁבָּאתִי הַבַּיְתָה, רָאוּ בְנֵי־בֵיתִי אוֹת מְבַשֵּׂר רָעָה בָּזֶה שֶׁבָּאתִי הַבַּיְתָה שֶׁלֹּא בַשָּׁעָה הָרְגִילָה. סִפַּרְתִּי לָהֶם מַה שֶׁהָיָה מֵעִנְיַן הַבָּחוּר, לְהַפְלִיאָם בְּכָךְ. שָׁמְעָה בִתִּי אֶת דְּבָרַי וְקָמָה מִן הַמָּקוֹם שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב בּוֹ וְנִכְנְסָה לְחֶדֶר אַחֵר. קַמְתִּי אַחֲרֶיהָ וְנִכְנַסְתִּי לְאוֹתוֹ חֶדֶר וּמְצָאתִיהָ נִשְׁעֶנֶת עַל כַּר כְּמוֹ שֶׁתֵּאַרְתִּי מַצָּבוֹ שֶׁל הַבָּחוּר. נִדְנַדְתִּי אוֹתָהּ, וְהִנֵּה הִיא מֵתָה. נִגַּשְׁנוּ לַעֲשׂוֹת הֲכָנוֹת לִקִבוּרָתָהּ וְהָלַכְנוּ בַבֹּקֶר אַחֲרֵי אֲרוֹנָהּ וְלִוִּינוּ אֶת אֲרוֹנוֹ שֶׁל הַבָּחוּר לִקְבָרוֹת, כְשֶׁהָיִינוּ בַדֶּרֶךְ לְבֵית־הַקְּבָרוֹת, וְהִנֵּה הַלְוָיָה שְׁלִישִׁית. שָׁאַלְנוּ עַל אוֹדוֹתֶיהָ וְהִנֵּה הִיא הַלְוָיַת הַזַּמֶּרֶת, שֶׁכֵּן בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעָה אֵלֶיהָ הַשְּׁמוּעָה עַל דְּבַר מוֹת בִּתִּי, עָשְׂתָה כְמוֹ שֶׁעָשְׂתָה הִיא, וּמֵתָה. וְקָבַרְנוּ אֶת שְׁלָשְתָּם בְּיוֹם אֶחָד, וְזֶהוּ הַמֻּפְלָא בְמַה שֶּׁנִשְׁמַע בְּעִנְיַן הָאוֹהֲבִים.
וּמִמַּה שֶׁיְסֻפָּר: