סִפֵּר אַבּוּ־סֻוַיְד, אָמַר: אֵרַע שֶׁאֲנִי וְחֶבֶר מִמְּרֵעַי נִכְנַסְנוּ לְגַן בְּיוֹם מִן הַיָּמִים לִקְנוֹת מַשֶּׁהוּ מִן הַפֵּרוֹת. רָאִינוּ בִקְצֵה אוֹתוֹ גַן זְקֵנָה, פָּנֶיהָ יָפוֹת אֶלָּא שֶׁשְּׂעַר רֹאשָׁהּ לָבָן וְהִיא סוֹרֶקֶת אוֹתוֹ בְמַסְרֵק שֶׁל שֵׁן. עָמַדְנוּ אֶצְלָהּ וְלֹא שָׁתָה לֵב אֵלֵינוּ וְלֹא כִסְּתָה רֹאשָׁהּ. אָמַרְתִּי לָהּ: “זְקֵנָה, אִלּוּ הָיִית צוֹבַעַת שַׂעֲרֵךְ שָׁחוֹר הָיִית יָפָה יוֹתֵר מֵעַלְמָה”. הֵרִימָה אֵלַי רֹאשָׁהּ.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַבּוּ־סֻוַיְד אָמַר: "כְּשֶׁאָמַרְתִּי דְבָרִים אֵלֶּה לַזְּקֵנָה, הֵרִימָה רֹאשָׁהּ אֵלַי, פָּתְחָה לָרְוָחָה אֶת שְׁתֵּי־עֵינֶיהָ וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בִּשְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

צָבַעְתִּי כַּאֲשֶׁר צָבַע הַזְּמָן, וְלֹא אָרַךְ

צִבְעִי, וְרַק צֶבַע הַיָּמִים הוּא נִמְשַׁךְ.

כַּאֲשֶׁר לְפָנִים הִתְהַלַּכְתִּי בִלְבוּשׁ נְעוּרָי,

רָכַשְׁתִּי לִי יְדִידִים מִפָּנַי וּמֵאַחֲרָי.

אָמַרְתִּי לָהּ: "מְצֻיָּן זְקֵנָה עֲדִינָה, מַה כֵּנָה הָיִית בְּגַעֲגוּעַיִךְ עַל נֹעַם שֶׁנֶּאֱסָר, וּמַה מְּשַׁקֶּרֶת הָיִית אִלּוּ הִתְיַמַּרְתְּ לְהִנָּחֵם עַל הוֹלְלוּת לְשֶׁעָבַר.

וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר: