סֻפַּר שֶׁהֻצְּעָה לִפְנֵי עַלִי בֶּן מֻחַמָּד בֶּן עַבַּדֻ אללָּהּ שִׁפְחָה לִקְנוֹתָהּ, מֻאְנִס שְׁמָהּ. וְהָיְתָה מְצֻיָּנָה, בַּעֲלַת תַּרְבּוּת וּמְשׁוֹרֶרֶת. אָמַר לָהּ: “מַה שְּׁמֵךְ, נַעֲרָה?” אָמְרָה לוֹ: “יִתֵּן אֱלֹהִים עֹז לָאֶמִיר, מֻאְנִס שְׁמִי”. וְהָיָה יוֹדֵעַ אֶת שְׁמָהּ לִפְנֵי־כֵן. הִרְכִּין רֹאשׁוֹ שָׁעָה אַחַת. אַחַר־כָּךְ הֵרִים רֹאשׁוֹ אֵלֶיהָ וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבֵית־שִׁיר זֶה:
מַה תֹּאמְרִי לַאֲשֶׁר חֹלִי שָׁלַח בּוֹ רָזוֹן
בִּגְלַל אַהֲבָתֵךְ, עֲדֵי הֻכָּה בְּתִמָּהוֹן.
אָמְרָה לוֹ: “יִתֵּן אֱלֹהִים עֹז לָאֶמִיר”. וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבֵית־שִׁיר זֶה:
כַּאֲשֶׁר רָאִינוּ אוֹהֵב הוּכַח בְּמְכאוֹב
מֵחֹלִי־עֲלוּמִים, רָחַשׁ לוֹ לִבֵּנוּ טוֹב.
מָצְאָה חֵן בְּעֵינָיו וְקָנָה אוֹתָהּ בְּשִׁבְעִים אֶלֶף אֲדַרְכְּמוֹן וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה אֶת עֻבַּיְדַ אללָּהּ בֶּן מַאֲמוּן מְצֻיָּן בְּמַעֲלוֹתָיו.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר: