לשמואל יוסף עגנון

א. חֶסֶד    🔗

בְּשִׁלְהֵי קַיִץ אֵלֶּה זְרוּחִי חֵן וָחֶסֶד,

בְּרַחֲבֵי חוּצוֹתַיִךְ, צִיּוֹן, אֶתְהַלֵּכָה

וְאֶתְמַהּ: אֵיך מִמֵּךְ אֶתְנַתֵּק, אֵי לִי מָקוֹם

אֲוִירוֹ מְנוּחַת לֵב וּנְשָׁמָה כְּמוֹ אֲוִירֵךְ?

בְּאֶמְצַע כָּל הַסַּעַר, בְּטַבּוּר כָּל הַמְּדוּרוֹת

הָרוֹגְשׁוֹת וּמִתְנַפְּצוֹת סְבִיבֵךְ וּבִגְלָלֵךְ,

עַל כֵּס הָרַיִךְ תֵּשְׁבִי שְׁקֵטָה, אֵם יְקָרָה,

פָּנַיִךְ קְמָטִים וְעֵינַיִךְ רָזִים כְּחֻלִּים,

וְשׁוּלֵי לֹבֶן בִּגְדֵךְ שׁוֹפְעִים עַל הַסְּלָעִים,

וְחֹטֶר אָרֹךְ לָךְ בִּשְׂמֹאל עִם גֻּלַּת כֶּסֶף,

וִימִינֵךְ תִּרְעַד מִתּוֹךְ רַחֲמִים וְאִמָּהוּת

עַל קָדְקֳדֵי בָנַיִךְ מְשׁוּיֵי יָם וּפְחָדִים –

עוֹד לַחִים קִרְעֵי כְסוּתָם וְדַבְלוּלֵי שְׂעָרָם –

הַכּוֹרְעִים לְרַגְלַיִךְ וּמְחֻזָּקִים יֵלְכוּ

מִי לַעֲקֹר טַרְשֵי דָן, מִי לַחְפֹּר בְּאֵר בֶּחָרֵר.

וְעָבִים צְחֹרֵי־מוֹךְ בַּאֲלַכְסוֹן נוֹסְעִים קֵדְמָה.

מִשִּׁיחוֹר גּוֹאֶה עוֹלִים הֵם אַךְ גֶּשֶם אֵין בָּם.

וְשִׁמְשִׁיּוּת חֲרִישִׁית מִסְתַּלֶּתֶת

כְּסֹלֶת דַּקָּה דַּקָּה דֶּרֶךְ שֶׁבַע נָפוֹת,

כַּהֲגִיגֵי אוֹר בְּמֹחַ אֱלֹהִי,

וַאֲנַחְנוּ קְלוּטִים אֶל תּוֹךְ טַחֲנָה זוֹ עֶלְיוֹנָה –

מִי יֵדַע מְלוֹא הֶהָגוּת שֶׁנַּעֲשֵׂינוּ תָכְנָהּ?

וְשַׁלְוָה פְּלִיאָה עוֹטָה אֶת הַמְהַלְּכִים סְבִיבִי

בְּצַעַד כֹּה אִטִּי; רֶגֶל כְּמוֹ לֹא תֹאבֶה לְהֵעַקֵר,

לְרֶגַע, לְהַפְסִיד הַחִבּוּר סוֹף סוֹף הֻשָּׂג.

כֹּה תִמְתַּק הָאֲדָמָה כָאן לְרֶגֶל עִבְרִי,

כְּשַׁד הָאֵם לְכַף יַד יֶלֶד בְּעֵת יִינָק.

מִבַּעַד לִסְיָג שֶׁל צְנֵפוֹת־תַּיִל דּוֹקְרוֹת

קַלְגַסִּים עוֹמְדִים דֹּם חֲבוּשֵׁי קַסְדוֹת פֶּלֶד

עִם לֹעֵי רוֹבִים כֻּוְּנוּ, אֶצְבַּע עַל הַהֶדֶק.

וְיֵשׁ וּבְשַׂקֵּי־חוֹל הֵם קְבוּרִים וַעֲטוּרִים

עַד כְּלוּם מֵהֶם לֹא נִרְאֶה

רַק עַיִן, לֹעַ, וְהַאֶצְבַּע הַעַצְבָּנִית.

וּלְיַד הַסְּיָג מִתְהַלְּכִים מִתּוֹךְ שַׁלְוָה פְּלִיאָה.

מַה שַּׁלְוָה שִׁמְשִׁית זוֹ, מַה מִּין סַלְסָלָה דַקָּה

הָעוֹטְפָה בְרָקִים חַיִּים וְלֹא נִקְרַעַת?

גַּעֲגוּעִים אֲשֶׁר בָּאוּ, תְּפִלּוֹת אֲשֶׁר נַעֲנוּ.

הֵן הַכֹּל כָּאן מִסָּבִיב הָיָה תְחִלָּה כְּמִיהָה,

הֵן הַכֹּל כָּאן מִסָּבִיב אָרוּג רַעֲדֵי נֶפֶשׁ.

מִתְהַלְּכָה אֵפוֹא נֶפֶשׁ תּוֹךְ רְחוֹבוֹת־עַצְמָהּ.

אֶתְהַלֵּךְ גַּם אָנֹכִי, אֶתְמַהּ: אֵיךְ אֶתְנַתֵּק?

ב. גְּבוּרָה    🔗

אַךְ הִנֵּה אֶחָד רָץ וּמִזְרָן עַל כְּתֵפָיו.

כֹּה צָעִיר הוּא וְחִוֵּר אַךְ גַּחְלִילֵי עַיִן. –

לְאָן, לְאָן, אֲבוֹי לְאָן? –

הוּא מִזְדַּקֵּר עַל הַסְּיָג, וְאוֹר הַיּוֹם לְרֶגַע

מִתְפּוֹצֵץ וּמִתְחַשֵּׁךְ, אִשִּׁים נוֹבְחוֹת עָפוֹת.

וְעֵת יִשְׁתַּקֵּט עוֹלָם, נָח הָעֶלֶם פְּרַקְדָּן,

גֻלְגָּלְתּוֹ עַל קְצֵה מִזְרָן, וּמְרַבֵּי חוֹרָיו

תַּלְתַּלֵּי עָשָׁן עוֹלִים וְהַדָּם מְפַכְפֵּךְ,

וְשׁוּב בָּרְחוֹב מִתְהַלְּכִים מִתּוֹךְ שַׁלְוָה פְלִיאָה.

וּמִקְּצֵה סִמְטָה גַּח בַּחֲשַׁאי נַעַר וּמַבִּיט

כֹּה וָכֹה וּמַדְבִּיק כְּרוּז עַל קִיר וְנֶעֱלָם.

וּמֵהַצַּד הַשֵּׁנִי תֵּצֵא יָלְדָּה קְטַנָּה

וּבִזְרוֹעוֹת דַּקּוֹת אֶת הַכְּרוּז מִכָּתְלוֹ תִּקְרַע.

אָז אֶרְאֶה גַם הַמַּאֲבָק, אֶת יְקוֹד הַגְּבוּרָה,

וְהוֹד וְהָדָר לָהּ, אֲבוּקָה כֹּה חֲדָשָׁה.

מַה בְּשׂוֹרָה בָהּ וּנְגֹהוֹת. הֵן עוֹד שָׁם נִתְגַּלְּתָה,

עוֹד שָׁם בַּמִּדְבָּר עֵת עֲקוּדֵי מוֹסְרוֹת דּוֹרוֹת

הָלַכְנוּ שְׁתוּמֵי עַיִן אֶל נְהַר אֲבַדּוֹן.

וּפִתְאֹם עָלְתָה הִיא, וּכְעַל פִּי רֶמֶז מָרוֹם

הִפְגִּינוּ פָנִים כְּלַפֵּי פְנֵי הַצַּר הָאָיֹם

עַד חָג וְנָע מְבֻלְבָּל וְכָל הַעוֹלָם נִדְהָם.

אַךְ כֻּלָּהּ לָךְ, יְרוּשָׁלַיִם, בִּלְעָדַיִךְ

אֵין גְּבוּרָה יִשְׂרְאֵלִית כְּלָל.

              אֲבוּקָה כֹּה חֲדָשָׁה

וְאִם כְּנֵר הַבְדָּלָה קְלוּעָה הִיא וּשְׂרוּגָה

מִפְּתִילִים שׁוֹנִים כֹּה, מִתְנַצִּים וּמִתְפַּתְּלִים, –

הָרִימָה יָדְךָ, יַלְדִּי, שָׂא בְרָמָה אוֹתָהּ.

לֹא נֵרוֹת שַׁבָּת הֵם הַצְּנוּעִים וְהַלְּבָנִים

עֲלֵיהֶם בֵּרְכָה אֵם בִּקְּדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה;

אַךְ שַׁבָּת עָבְרָה, בָּאִים שֵׁשֶׁת יְמֵי מַעֲשֶׂה.

הָרִימָה יָדְךָ, יַלְדִּי, שָׂא הַנֵּר בְּרָמָה:

הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד!

כַּךְ נַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין חֹל עַד נִזְכֶּה

לְהַדְלִיק נֵרוֹת שַׁבָּת שׁוּב לְבָנִים צְנוּעִים.

אָז אֶרְאֶה אֶת פָּנַיִךְ, עִיר יְרוּשָׁלַיִם,

וּנְהָרָה בָם וְאִם מִכְּאֵב אֶת שְׂפָתֵךְ תִּשְּׁכִי:

חֲבָלִים שֶׁל גְּאֻלָּה הֵם שֶׁכְּעֻבָּר עֵז

אֶת רֶחֶם אִמָּהּ תִּפְרֹם־תִּקְרַע אַגַּב גִּיחַ.

וְאַתָּה, עֶלֶם חִוֵּר וְגַחְלִילִי־עַיִן,

לֹא אֶשְׁאַל עַכְשָׁו אִם הַדֶּרֶךְ בָּהּ הָלַכְתָּ

מְחֻשֶּׁבֶת הִיא כָּל צָרְכָּהּ וְנִמְצֵאת מוֹעִילָה.

אֵי גְבוּרָה תֵשֵׁב בֵּין תַּגְרָנִיּוֹת הַשְּׁוָקִים

מוֹשִׁיטוֹת שָׁלֹש בֵּיצִים וְהַב תֵּכֶף קְשִׂיטָה?

דַּי שֶׁחָשַׁבְתָּ אַתָּה: זוֹ לְבַד הַדֶּרֶךְ,

וְגֻשְׁפַּנְקָה מָה אֲיֻמַּת־אֵמוּן שַׂמְתָּ עַל אֲמִתְּךָ.

מַה יִקְרַת חֵן וָנֶפֶשׁ זוֹ שֶׁבָּנִים רַבִּים

כָּמוֹךָ יִשְׁתּוּ כוֹס הַמָּוֶת לְחַיֶּיהָ!

אֵיך סוֹף סוֹף בְּמִיתָתְךָ רַק הוֹכַחְתָּ

הַטּוֹב יָכֹלְתָ לַעֲנִיק יוֹתֵר לוּ חָיִיתָ!

וּמַה חוֹבוֹת כְּבֵדוֹת תָּטִיל, עֶלֶם עַל כֻּלָּנוּ

בִּשְׁלוּלִית דָּם זֶה חַם הַמְּפַכְפֵּךְ מֵחוֹרֶיךָ!

ג. נֶצַח    🔗

הַיּוֹם גּוֹוֵעַ. סִיעוֹת כַּנְפֵי אֵשׁ מְרַחֲפוֹת

בַּשַּׁחַק הוֹרִיק כְּירַק עֵשֶׂב תַּחַת מָיִם.

רְגָעִים עוֹד חֲמִשָּׁה עַד שְׁעַת הַעֹצֶר,

וּרְחוֹבוֹת אַט מִתְפַּנִּים כְּמוֹ בְיַלְדוּתֵנוּ

לִפְנֵי כָל־נִדְרֵי. כָּבֵד כֹּה הַלֵּב מִמַּשָּׂא

חֲגִיגִיּוּת וְרצִינוּת. הָהּ, יְרוּשָׁלַיִם!

אֲנִי עוֹמֵד מִבַּחוּץ, עוֹד רֶגַע פֹּה, עוֹד רֶגַע

עַד נָבוֹא וְנִסְתַּגֵּר אִישׁ אִישׁ בְּתוֹךְ כִּלְאוֹ.

יָדַעְתִּי עִיר עַל גְּדות הַיָּם, וְחוֹמוֹתֶיהָ

הֵן גְּבֹהוֹת כֹּה וּתְמִירוֹת־דַּקּוֹת כִּבְנוֹתֶיהָ;

עוֹד קַט עֵירֻמּוֹת, זְרוּחוֹת פִּלְדָּן, תִּתְרַקַּדְנָה

אוֹ תִזְדַּקַּרְנָה לְתוֹךְ הַיָּם לִשְׂחִיַּת־חֵן.

יָדַעְתִּי עִיר עַל גְּדוֹת יָם אַחֵר, וּבָתֶּיהָ

עַל כִּבְרַת אַרְצָם רוֹבְצִים כְּמוֹ אֲרָיוֹת נָמִים;

אַךְ יֵש וְיַחֱלוּ גַּם אֲרָיוֹת וְיִגְוָעוּ,

וְאִישׁ בָּא אוֹסֵף אֶת נִבְלָתָם אֶל עֶגְלָתוֹ.

רַק אַתְּ, יְרוּשָׁלַיִם, כְּבֵדָה כֹּה, עַד נִדְמֶה

אַתְּ שְׁקוּעָה מִמְּרוֹם הַר עַד טַבּוּר הָאֲדָמָה,

עַד אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה, בְלִי הִנָּתֵשׁ נֶצַח.

רַק חֵלֶק מִצְעָר עֶלְיוֹן גָּלוּי לָעֵינָיִם.

הָעֹצֶר הֵחֵל, וְעַל מַעֲקֵה גַנִּי אֶעֱמֹד.

כְּבָר לָיְלָה. אוֹרוֹת מְנַצְנְצִים מִבָּתֵּי שְׁכֵנַי,

עִם שִׂיחַ קַל מִשְׁפַּחְתִּי בִּשְׁעַת לֶחֶם עֶרֶב.

וּמִשְּׁנֵי עֶבְרֵי גַנִּי מְחִצּוֹת טוּרֵי בְרוֹשִׁים,

עַתִּיקֵי יָמִים עוֹמְדִים הֵם בִּקְפִיאָה כֵהָה,

רַק רֹאשָׁם נָע וְלוֹחֵש דְּבַר מָה אֶל הַשְּׁחָקִים.

בַּמֶּרְחָק הַרְרֵי יְהוּדָה גּוּשִׁים שְׁחֹרִים;

וּלְבָנָה עוֹמְדָה גְּחוּנָה שׁוֹמְרָה עַל נִקְרוֹתָם

שָׁם אָרְבוּ הַקַּנָּאִים עַל קַלְגַּסֵּי רוֹמָה.

וְהַכֹּל עַתִּיק, עַתִּיק: בְּרוֹשִׁים, הָרִים, סַהַר.

הֲזֶה סוֹד כָּבְדָּהּ שֶׁל הַמְּצִיאוּת הַיְּרוּשַׁלְמִית?

גַּם טִפַּת־זְמַן עַל מֹחַ תָּרְגַּשׁ כְּמוֹ הֲרָרִים,

אַף כִּי מִשְׁקַל דּוֹרוֹת וְאַלְפֵי אַלְפֵי שָׁנָה?

וּפִתְאֹם שְׁרִיקָה חַדָּה פּוֹלְחָה הָאַוִּיר

הִכְרִיזָה: לֵיל בַּלָּהוֹת הִתְחִיל אֶת תִּזְמָרְתּוֹ.

יְרִיּוֹת מֵעֲבָרִים, עַפְעַף־אֵשׁ מְדַלֵּג

מִצַּד אֶל צַד. וְאֵי־שָׁם תֹּף הִתְדַּפֵּק חִישׁ

וּבְלִי הֲפוּגָה כְּמוֹ אֶת כָּל חֲמָתוֹ יִשְׁפֹּךְ

וְקוֹל עֲגָלוֹת כְּבֵדוֹת מִשְׁתַּקְשְׁקוֹת בָּרְחוֹבוֹת.

מִי נִלְחָם שָׁם עִם מִי? אֲפֵלָה רְווּיָה עוֹטְפָה

אֶת כָּל הַבָּתִּים. הַקַּנָּאִים הֵם שֶׁגָּחוּ

וְעוֹרְכִים קְרָב לֹא נִשְׁלַם עִם לִגְיוֹנוֹת רוֹמָה.

הוֹי חִזְקוּ, אַחִים, חַסְּלוּ סוֹף סוֹף קְרָב זֶה אָרוּר,

וּדְרוֹר יְהִי לַיְקוּם! וַהֲגִיג עִנּוּיִים יַעַל:

מִלְחֶמֶת נֵצַח הִיא לִיהוּדָה עִם רוֹמָאִים!

חוֹלְפִים פַּרְצוּפִים, שֵׁמוֹת אַךְ הַקְּרָב אֵין סוֹף

וְאוֹתוֹ סְיָג בֵּין לֹעֵי רוֹבִים מְכֻוָּנִים

וּבֵין מִתְהַלְּכִים מִתּוֹךְ שַׁלְוַת־רָז – גַּם הוּא

עוֹד יִנּוֹן, יִנּוֹן. הֲזֶה הַנֵּצַח נִתַּן לָנוּ?

הָהּ יוֹנָה נוּגָה מְקַנֶּנֶת בִּמְרוֹם הָרִים

וּקְשָתוֹת מִכָּל צַד אֵלֶיהָ דְּרוּכוֹת תָּמִיד,

הָהּ יוֹנָה שְׁקֵטָה צְחֹרָה מְטַפְטֶפֶת דָּם! –

וִירִיּוֹת מֵעֲבָרִים, עַפְעַף־אֵשׁ מְקַפֵּץ,

וְאֵם עִבְרִיָּה מְיַשְּנָה תִינוֹק בְּשִׁיר עֶרֶשׂ,

וּבְרוֹשִׁים לוֹחֲשִׁים בְּאֹזֶן כְּחוֹל שֶׁל שַׁחַק.

ד. מַלְכוּת    🔗

וְעַתָּה רְאִי, יְרוּשָׁלַיִם.

כָּל שֶׁחָלַמְנוּ דּוֹרוֹת דּוֹרוֹת עַד יָגַעְנוּ

וְנֶהְפַּךְ צְרִי הַחֲלוֹם לְמֶלַח עַל פְּצָעֵינוּ,

כָּל שֶׁעִם אָבוֹת וַאֲבוֹת אָבוֹת הִתְפַּלַּלְנוּ

עַד מִלִּים קְדוֹשׁוֹת נַעֲשׂוּ טְרוּפוֹת וּמֻרְעָלוֹת

וּכִכְלָבִים נָשְׁכוּ קָרְעוּ שׁוּלֵי אֱלֹהִים,

וּבְחֵרוּף נָבְחוּ מִתּוֹךְ פִּינוּ;

כָּל אֱמוּנָתֵנוּ בָךְ שֶׁעַל פִּי נֵס הִתְמַלְּטָה

בְּעֵת זָרַקְנוּ הַכֹּל הַכֹּל עַל אַשְׁפַּתּוֹת –

רְאִי, יְרוּשָׁלַיִם, בָּא הַחֲלוֹם, וְשַׁחַר

כְּכֹהֵן יָנִיף אֵשׁ־אֶצְבָּעוֹת עַל הָרַיִךְ.

רְאִי זְקֵנַיִךְ תּוֹהִים דֹּם: בַּמֶּה זָכִינוּ,

בַּמֶּה זָכִינוּ לִהְיוֹת רִאשׁוֹן דּוֹר שֶׁל שָׁחַר?

רְאִי הַמְּחוֹלוֹת וְהָאוּרִים בְּחוּצוֹתַיִךְ

שֶׁזְּמַן כֹּה רַב הִצְטַמְּקוּ מִתּוֹךְ עֶצֶב עָכוּר.

רְאִי בְנוֹתַיִךְ תּוֹפְרוֹת אֶת הַנֵּס הֶחָדָש,

וְכוֹכַב דָּוִד הָיָה בִידֵי עַמִּים שִׁמְצָה –

בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ וּבִפְתִילֵי פָז הֵן רוֹקְמוֹת עָלָיו.

רְאִי, פַס דָּם שָׁטוּחַ רָחָב עַל אוֹקְיָנוֹס

וְעֵדָה גְדוֹלָה עָלָיו נוֹהֲרָה אֵלַיִךְ.

הֵם כֻּלָּם מֵתִים אַךְ אֶל עָל פְּנֵיהֶם קוֹרְנִים.

זְקֵנִים בָּם וּצְעִירִים עַד תּוֹךְ נִבְכֵי אֹפֶק,

מִגֵּטוֹ וַרְשָׁה, גֵּטוֹ לוֹדְז, מִכָּל הַקְּבָרִים.

וּבְרֹאשָׁם מַחֲנֶה אָרֹךְ שֶׁל יְלָדִים קְטַנִּים,

עֵירֻמִּים הֵם אַךְ טְהוֹרִים וּמְרֻחָצִים,

לְכוּדֵי שְׁנָת אַךְ הוֹלְכִים עַל הַפַּס הָאָדֹם

וְנוֹשְׂאִים תַּחַת חֻפָּה כְּחֻלָּה זֵר הַמַּלְכוּת.

לֹא לָךְ הַזֵּר כִּי אִם לִצְעִירוֹת־אַחְיוֹתַיִךָ

בָּעֵמֶק וּבַשָּׁרוֹן.

לֹא נִגְלְתָה הַיָּד עוֹד הַזַּכָּאִית לָשִׂים

עַל רֹאשֵׁךְ כֶּתֶר.

לֹא נוֹלַד עוֹד הָאֳמָן יֵדַע בִּשְׁאָר רוּחוֹ

לַצֶקֶת לָךְ עֲטָרָה.

לֹא נִכְרָה עוֹד הַכֶּתֶם שֶׁמִּפְּאֵר קָדְקֳדֵךְ

לֹא יוּעַם וְלֹא יִשְׁנֶא.

אַךְ נִשְׁבַּעְנוּ לָךְ, יְרוּשָׁלַיִם,

עוֹד יֵין־כִּסּוּפִים עַתִּיק תּוֹסֵס וְלֹא נָח,

וּשְׁבוּעָה שֶׁל עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל לֹא נְחַלֵּל

עַל נַהֲרוֹת צִיּוֹן.

עוֹד כִּתְרֵךְ יָבוֹא, יָבוֹא, בִּמְלוֹא הַיָּמִים יוֹפַע.

אִישׁ אִישׁ בְּבֵיתוֹ נַדְלִיק לֵיל זֶה שְׁלֹשָׁה נֵרוֹת:

לַגָּלוּת בַּת אַלְפַּיִם שָׁנָה – נֵר שֶׁל פְּרִידָה,

דֹּם נֵשֵׁב נַבִּיט בּוֹ בְּחִבָּה וּבְהוֹדָיָה.

לִגְאֻלָּה עוֹדָהּ רָפָה – נֵר לְהָאִיר נָתִיב,

דֹּם נֵשֵׁב נַבִּיט בּוֹ וְנִשְׁאַל, נִשְׁאַל, נִשְׁאַל.

וְהַשְּלִישִׁי – נֵר שֶׁל שָׁלוֹם, נַשְׁלִים עִם הָעוֹלָם

לִנְחוֹתוֹ אַט אֵלַיִךְ, רֹאשׁ עֲדֶן לֹא מֻכְתָּר.