לוגו
תרל"ב
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

 

אגרת שמונים ותשע

כ“ב חשון תרל”ב. טעלש, אשר בקוונא המדינה

[להד"ר ש. רובין]


חכם נכבד!

זה לא כבר הגיע לידי, אחרי חפשי אותו ימים הרבה, הספר שלחן ערוך להרב מודינה ז"ל, אשר העתקת בחכמה לשפת קדשנו בתוך שאר הדברים הטובים והנכחים אשר אתה נותן לפני אחיך. והנה יש עם לבבי להעתיק את הס' ההוא לשפת רוסיה וזה יהיה דבר בעתו, לפי שמעמד הדברים אצלנו עתה כמעמדם בזמן חיי המחבר בארץ מגוריו, עד כי גם כירנער ואחוזת מרעיו לא נעדרו המחפאים על מנהגי היהודים ודתיהם דברים אשר לא כן ומטים אחריהם בעקלקלותם את דעת הקהל. ומצוה רבה לברר וללבן הדברים ולהעמידם על בורים.

ועל כן אנכי נוטל ממך רשות להעתיק את העתקתך לשפת רוסיה.

שתי השורות האחרונות בהקדמת המחבר (מן “ובכלל” עד “נערים”) קשה עלי להולמם. מלבד מה שאינם מהודקים היטב עם מה שקדם להם עוד יפלא איזה רוח עבר על המחבר להתל ולהתלוצץ בתורת היהודים ומה הכריחו להודות מעצמו להקוראים לה תורת נערים, והוא בא בספרו זה להראות לכל באי עולם ההפך, שאין בה מן ההפסד המרובה ומן הדברים המגונים, שמעבירים עליה אלה שמרננים אחריה. ולמי המאמר המוסגר “המסכים עם דברי הנביא הושע י”א" לך או להמחבר? ולמה ירמזון מלים אלה? להפסיק כי נער ישראל? וכי זה הוא פשוטו של מקרא שישראל הוא נער? והלא זה הוא פשוטו של מקרא: כשהיה ישראל עוד בנערותו כבר אהבתיו! ואין זה אלא לצנות ומהתלות בלתי הגונות. אל כן אבקשך להחכימני בשביל מה באו שתי השורות האלה בגוף הספר ובהעתקתך, כי אני חפץ להשמיטם ופלסוח עליהם בהעתקתי.

אולי יש ביכלתך לקנות [ב]עבורי העתקת הספר הזה הצרפתית של Limouville, כי שפה איטלקית אינני שומע, או להשאיל לי את זו שהיתה תחת ידך בדעת בעליו הוא הד“ר יעללינעק. ואם יתרצה הוא לקבל הטֹרח הזה עליו בשביל כבוד בית יהודה, וכבוד התורה והתעודה, יוכל להגיענו לי ע”י קרובו ומסרפו ה' יעללינעק מווארשוי אשר בנה את מעגל הברזל מקאָוונאָ לליבוי העובר על פני עירי, ויש לו משא ומתן בסביבות העיר הזאת אשר אנכי יושב בה, ועל נקלה יוכל להגיעו אלי ולשוב ולקחתו מידי. בין כך וכך מהרה נא בטובך לענני על האדריססא הרשומה בזה, כי לא יארכו ימי שבתי בזה יותר מירח ימים.

את יד ידידנו בעל השחר מלאתי זה ימים רבים להריץ אליך את ספרי שירי יהודה; ובלי ספק קבלתו.

יל"ג.


 

אגרת תשעים

ערב חנוכה תרל"ב, טעלשי.


[להד"ר י. רייפמאן]

ברוך אתה לי ידידי חכם הרזים, המפיל שלהבת בארזים,

ומטלטל פניקטי נתרזים.

מי ימנה השבועות ומי יספור הירחים אשר לא דברנו איש אל אחיו בכתב. לא ידעתי בשל מי הנסבה כי אָגרנו דברינו ואגרותינו, אם גבהו דרכיך מדרכי הלא אל מקום אחד הכל הולך ומגמת פני שנינו קדימה להשכיל להיטיב לבני בריתנו, והאמת המצומצמת היא הנקודה היחידה הבלתי מתחלקת אשר הציב לו למטורה כל איש משכיל דורש חכמת אלהים. וגם היום לא דמיתי ולא עלתה על לבי לערוך מלים אליך לולא עבר איזה רוח על הד“ר רובין בדברו אלי אמש בכתב להליט באגרתוֹ מכתב קטן בבקשה ממני שעד ארגיעה אריצנו אליך ולא מרגיש גברא דמריה סיעיה שקרוב אתה אליו מאשר אלי, ולבו לא יגיד לו כי אע”פ שבני ארץ אחת אנחנו קרובים אנחנו בכִליותינו ורחוקים בפינו. כן הוא כדברי. רחוק את בפי, וקרוב בכליותי, לא שכחתיך יעקב ולא אשכחך רגע בכל ימותי, בכל פנות שאני פונה אנכי רֹאה פניך ושומע את הוד קולך וסברות קדשך, הקול קול יעקב איש תם, איש שדעתו נתבשלה כל צרכה. ואם כי רוחך נשאת במרחבי הרוח בספירות העליונות ורחוק מה שיהיה שתרד מגבהי הענינים המפשטים לעמקי החיים הממשיים; אבל ברדתה רגע אחד לא תתיצב על הצור ובארץ מליחה לא תנוח, כי אם בארץ נושבת היא מתהלכת, ארץ אשר יושביה אינם מלאכי השרת ולא מתי עולם, לא עקרים ארזים וחשוכי בנים, לא גלמים ופשוטי כלי עץ, אשר דבר אין להם עם החיים המהלכים תחת השמש, אשר לא יחושו עתידות למו ולא ידאגו דאגת הדורות הבאים אחריהם (מגלה אתה טפח ומכסה טפחי טפחים) מגלה אתה כחודה של מחט ומכסה פתחים שעגלות וקרנות נכנסים בהם; אבל מבעד מחט סדקית זאת נראה עין בעין כי רואה אתה את הענן הכבד העומד על אחינו ומרגיש שאי אפשר שיהיו הדורות הבאים נוהגים כמו שהם עתה שישאר תמיד “נגדא סמותא” בראש העדר; ושמן ההכרח שֵיעֶשה איזה שנוי ותקון בדרכי החנוך ובדרך הנהגת הקהלות אם לא נחפוץ שיעזבו אותנו מעט מעט כל איש אשר שאר רוח לו ואשר נתן אלהים חכמה ודעת ובינה בלבבו – ורבה עלינו חית השדה. כשהגיעו בני לחינוך אמרתי אני בלבי, אל אלהי הרוחות, תן לי רוחב לב לדעת איזה הדרך שאבור לי בחנוכם שיהיו אנשים צדיקים בדורותם, שיהיו בעלי דעה ותמימים. ירא אנכי גרעון המדות המושכלות של היהדות הרבנית, ומפחד מפחיתות המדות המוסריות של ההשכלה האירופיית. האף אמנם אשלח את בני אל החדר לשמוע בלמודים בלעגי שפה אשר לא ידעה ולעקם את בינתו הישרה בדרך הדרש ובארחות עקלקלות אשר אין להם שחר? האף אמנם אמחה בידי בנותי להסתר בחג השבועות במחסה משמש, וקדרו פני זרעי, משום אהל עראי! ובצאתי שער עלי קרת רבה שבתי וראה תחת השמש ואראה רבים מבני העליה פורצים גדר ועולים איש נכחו ככל אשר ינהגנו דרך חיים ואראה מבחר בחורינו המכשרים לקבל חכמה מנערים חצנם ממנו, בנינו יצאונו ממנו, כי כשל כח הסבל וחבל שמנם מפני על, אמרתי אני בלבי: אל אלהי הרוחות, האף אמנם תורתנו היא תורה של קרני זויות? האף אמנם הנתנה דתנו רק לקהל בחורים הנחבאים בחורים ולפרושים אוכלי מן, אשר תורתם מתקיימת רק כשהיא מונחת כמַנָם בתוך שכבת הטל דק מחספּס, וחם השמש ונמס, מַנָם עם תורתם. איש גלוי עינים יראה כל זה וכעס ורבנינו הולכי חשכים ואין נגה להם ישבו לבטח איש תחת חפתו ואינם רואים כי עלה הלהב ועוד מעט וכל אחד יכוה מחפתו; ועמהם יושבים לבטח כל גדולי יראי שמים איש תחת גפנו ותחת תאנתו אע"פ שהגפן הושמה לשמה והתאנה לקצפה.

רעיוני אלה הוגיתי מלבי בשנה שעברה קבל עם; וקראתי אל רבני ישראל שיתעוררו מתרדמתם ויפלסו מעגל דיניהם באופן שכל דרכינו יכוֹנו. עתה יקרא בדברי גם הלבנון היוצא לאור מתחת יד לעהמאן ירא שמים לבש פרק ונעלי יד מגהצים, וברילל – איש מתכסה באדרת שער למען כחש. אז חברו עלי חבר רבנים במקליהם ובתרמיליהם ויקראו אחרי מלא. ואני נשארתי לבדי מתחזק על עמדי וממשכילים אשר ידעתי כי לבם כלבי, אין איש אתי, כי חמת ה' נתכה בנו ומתי מספר השרידים העומדים בין החיים ובין המתים בתָּוֶך מפזרים בערים, ומפֹרדים בינם ובין עצמם; צהובים הם זה לזה ומתנגדיהם יבואו עליהם והכחידום אחד אחד, כאלו איש איש את טובתו ידרוש וכאלו לא מטרה אחת לכלנו ומחוז חפץ אחד אל פנינו (ע"כ נמצא בלי חתימה)

יל"ג.


 

אגרת תשעים ואחת

20 יאנואר 1872 (כ“ב שבט תרל”ב), טעלז,


ידידי היקר!

הקריאה אשר קראוני ראשי רבבות אלפי ישראל בעה“מ נמשכה בתקיעה גדולה עד היום הזה. ועוד לא נתנו סימן לסלוק שכינה. עוד לא נגמר המשא ומתן בינינו ועודני יושב בין כה וכה בטעלז ועל צד היותר טוב אשאר פה עוד כירח ימים; וכן ימצאוני דבריך בזה אם תמהר לשלחם. מתוך מכתבך הגלוי אשר קבלתי היום לא יכולתי ללמד אם קבלת את הקונטרס “גם אלה משלי יהודה” אשר הריצותי לך ע”י שתי וערב.

ספורי “עולם כמנהגו ב'” לא התעתד לבוא במליץ כפי שאתה מדמה, כי אם ה' רוזנטהל נתן את שכרו בתנאי שאדפיסנו בבית דפוסו של צ“ב בפ”ב, אבל בית הדפוס ההוא נסגר לפתע פתאֹם ואין פותח. הכ“י שלי נשאר שמה והנה זה פעמים כתבתי ואין עונה; וגם לא אדע אם עתיד ה' ר”ט לתת את שכרי אשר שלא באשמתי אנכי אנוס להדפיס את ספרי במקום אחר.

ואני דמיתי מראש כי לראשית השנה הזאת יהיה ספרי נכון בידי לשלחו לכם למנחה, כי ידעתי כי ימלא שחוק פיכם ושפתיכם תרועה. ועתה אינני יודע לפי שעה איך יפול דבר. היה שלום ושמחני שנית בדבריך בטרם צאתי מפה ומפ"ב אודיעך את מקומי.

ידידך השמח בך ומתימר באהבתך

יל"ג.


בחפזון גדול כפלים כיוצאי מצרים.


P.S. אין נפשי אל המכתבים הגלויים, כי למה נדבר וכל העם רואים את הקולות.


 

אגרת תשעים ושתים

בבנין אב ובקל וחֹמר, יצילך האל השומר, מגזרת ספירת העֹמר.

מוצאי חה“פ תרל”ב. טעלז.


[לב' אלשוואנג]

לזוכר הברית ונאמר בבריתו, לרעוֹ וגבר עמיתו!

תמול באַני מכתבך ומחר אָנוע ללכת בדרך לימים רבים ולעתים רחקות, ומדאגה בדבר פן ימשכו הימים ויפנה לבי לדברים אחרים ותשתרג תעלה על נפשי חטאת משגה על אשר חטאתי לפניך בשנה העברה, על כן מצמצם אנכי את עתי המצומצמת, לדבר דברי שלום ואמת, אותך ואת רעך עמך, הבא אלי בשמך. ואתה סלחו אם יהיו דברי דחופים ומבוהלים וקצרים, כי עומד אנכי על רגל אחת ונלחץ בין המצרים.

לא אזכור כעת הסבה אשר הניאתני מענותך בשנה העברה; כמדומה שהגדת לי אז שאתה עוזב את מקום מושבך ולא הודעת בבירור מקומך החדש. אם אָמר אמרתי אני בלבי אם באמת יש עם לבבך ויש לאל ידך לענות למיללער על חלומותיו ועל דבריו למה לך לטול רשות ממני? האם מפתֵּח בית הדפוס על שכמי? מכתבי העת פתוחים, והיד כותבת, וכל דבר שיש בו ממש נדפס, וכל העם רואים את הקולות וקוראים אף על פי שאינם יודעים ואינם שמים על לב. ואני אמנם בעצמי עניתי לו בקצרה ובדרך העברה בדברי משפטים המבי“ע במאמרי “ונדיתי מפשע רב” שנדפס בהמגיד שנה שעברה נו' 16־13. האף אמנם לא ראית את המאמר הזה, ובו היו דברים של טעם שראוים להיות נקראים. אם אין רוחך נוחה ממשפטי על “המצרף” אין אחריותך עלי, כי לא אובל לבֹא בפרטים ובמשפטים עמך, כי אין לבי כעת לעסוק בדברי תורה; ואומנם זה דרכי בבַקרי ספרים: בקראי את הספר בפעם הראשונה והיה כל העולה על רוחי אציב לו ציונים, ועל פי הדעה הזאת אנכי שופט את הספר, כי דעה כזאת לפי סברתי מתת אלהים היא כנבואה קטנה, מפני שהיא כבלתי משוחדת בדעות קדומות אחרי אשר לא קדמה לה דעה אחרת. ובדרך זה דברתי גם מה שדברתי על “המצרף”, ומה שמצאתי בו כעין דבר טוב ציַנתי בבקורתי. וראה זה ימים רבים אחרי שלחי המאמר ההוא לדפוס באַני השחר שנה ב' חוב' ה' ומצאתי שם בדף 206 משפט המו”ל עם המצרף, קרוב בענין למשפטי אני. ואני לא נשאתי ונתתי בדבר הזה עם ה' סמאלענסקי ואיזה הדרך נתכוַננו לדעה אחת? אין זה כי אם קרובים דברינו לארחא דמהימנותא! ואתה כמדומה לי שיש בלבך טינא על דובזעוויץ, כי טפה של מרה נזרקה בדברים על אדותיו. ואם באמת שראוי ספרו להפוך שליתו על פניו למה החשית עד כה? ומה יסכון עליך משכיל כי תשפוך מררתך עליו במכתב של חשאין שבין אדם לחברו? מקום מוכן לפורענות כזאת הוא השחר, המכתב עתי החדשי היותר טוב מכל היוצרים בזמן הזה בלה"ק, והוא מקבל כל דבר של טעם בלי משוא פנים למי שנאמר עליו, ואולי יקבל דבריך גם עתה אם תערום אותם במועצות ודעת; ואני איעצך: אל תתן דינך ומשפטך במרה ואל תגלה עליו בקולות וברקים כי אם תמתיק מרירות הבקרת בדברי חן ושכל טוב בדרך בעלי דעה, ותבקר את הספר ולא את הסופר, וכבוש כעסך וכלה כל תקלה וכל קטטה ושנאת חנם – אז תשא ברכה מאת הקורא וצדקה כנגד המחבר.

את הקונטרס “גם אלה מ”י" אנכי שולח לך היום שתי וערב, ועוד הוספתי עליו קונטרס “ארץ בבל וחכמיה”.

ואני הנני עוזב בקרוב את עיר מושבי ונוטש את עבודתי והולך להשתקע בפטרסבורג, כי ראשי רבבות אלפי ישראל שם בחרו בי להיות להם למזכיר העדה ולמפקח על עסקי חברת משכילי הרבים. נסיעתי ביום מחר היא כעין הקדמה לנסיעתי הגדולה הבאה אחריה. כשובי מווילנא בעוד שבועים אכין פעמי להעתיק אהלי לעה"מ. מקום דירתי שמה לא אדע עוד לפי שעה, ובבואי שמה אודיענו בכתבי העתים. אם תחפוץ לכתוב אלי תוכל במשך חדש ימים לכתוב עוד לטעלז.

ידידנו קאַפלאַן אשר דרשת אותו משכיל בכל דרכיו וה' עמו. בשנה הזאת נתמנה להיות נצב על יד הכינירלגובערנער בעניני היהודים נוסף על משמרתו בבית ספרו; ובכן הוטב מעמדו מאשר למבראשונה, והוא מוצא פרנסתו בריוח ולא בצמצום בכבוד ובנחת ובהיתר ולא באיסור. בניו מגֻדלים וטובים והוא רואה בהם סימן ברכה; בנו הבכור באוניווירזיטט בפ“ב; שתי בנותיו כלו חק למודן בבית הספר. אם דורש שלומו אתה באמת, השתדל לשדך את בתו הבכירה. הנֶה משכלת ומלומדה, בעלת חן ושכל טוב; ועמדה על המבחן (דאַס גראֶססע עקזאַמען) ויש מכתב תעודה בידה להורות וללמד. מהר ומתן במזומנים, כמדומה לי, אין לה הרבה, אף על פי שהיא בעצמה מרוחת שנה שנה כמה מאות רו”כ; אבל היא בעצמה אוצר נחמד, ובל מוהר הבתולות לא ישוה בה. לה יאה איש סוחר שנתאלמן אם אין לו בנים, ואם מבקש הוא הצלחת הבית ואשה משכלת שיוכל להתגאות בה בבני אדם, או מורה משכיל שיחפוץ למצוא באשתו עזר כנגדו, וכדומה לזה. בקש והשתדל אולי תהיה אתה הזכאי שעל ידך תתגלגל הזכות הזאת.

כמדומה לי שאתה ממיודעי גיסי ושארי ר' מיכל גאָרדאָן. דודי זה חמק עבר, וכבר זמן רב עבר, ואיננו דובר אלי דבר; ואני מבקש אותו וסובב בערים ובמדינות, וגם כתבתי לבנו לקיעוו, ואין קול ואין עונה. אולי תוכל להגיד לי איפה הוא כעת חנה, או אולי יש לך משא ומתן של דברים עמו, והגדת לו כי דבר לי אליו; ואם לא יענה לי עתה ולא יגיד לי איפה אמצאנו, אז אסע ואֲגלה מזה לעיר הגדולה וישחרני ולא ימצאני.

שלום לך וקבל ברכתי במעמדי על תמונתך אשר שלחת לי, והנה היא אצלי שלישית במנין, אבל חביבה היא עלי כאלו היתה יחידה.

ידידך יל"ג.


 

אגרת תשעים ושלש

13 יוני 1872, [י“ט סיון תרל”ב], ספ"ב.


ידידי היקר וכו' ה' ישביא"ל

ארך ימים ישביעך האל!

ממהר אני להודיעך, בתשובה על מכתבך מיום 5 יוני, ועל ידך לה' ז. כי בסוף חדש מאַי גמר הועד לסגור דלתיו ולבלי האָסף כל ימי הקיץ, כי רבנים מבני הועד נסעו מזה והלכו באשר הלכו; על כן תהיה בקשת ה' ז. מונחת עד שיבא הועד ויחזור למקומו, ואד אציע הדבר לפניהם והיה את הדבר אשר ישימו בפי אותו אמהר להודיעך. טוב היה לו שלח ה' ז. מכתב התעודה אשר קבל בנו מן הגימנאַזיום בקיץ הזה.

צר לי כי פגעה בך אַבנו של מקרוליס ותנפץ את חילך ורכושך אשר רכשת לך בזעת אפים. ואני בעצמי טעמתי מפרי העץ הזה, כי כמוך כמוני נסיתי לעשות עשק בשנת 1857 ובשלשה חדשים אבד לי מעט הכסף אשר היה בידי, כי הכשילני ה' בבן אדם שאינו מהוגן. ביום ההוא כתבתי את שירי הקטן “באבוד עשרי בענין רע” הלא הוא כתוב על “שירי יהודה”, ונשאתי ידי ואמרתי ברוך שהצילני מפיזור הנפש; והנני מנחם גם אותך בתנחומין של הכל אלה. אבל אל תאמר נואש ואל תרף ידך, ה' לא יעזבך ולא יטשך כאשר לא עזבני ולא נטשני עד היום.

מאת ידידנו ה' ליליענבלום לא שמעתי דבר זה כמה; ואני שלחתי לו את ספרי החדש “עולם כמנהגו” וגם על זה אין עונה ואין קול ממנו. בדברך אליו בכתב אמר נא לו כי תמה אנכי על זה. ואני טרם אזכור את שלחתי ספר אחד “עולם כמנהגו” לך.

והיה זה שלום מאת ידידך הטרוד מאד

יל"ג.


 

אגרת תשעים וארבע

יום ו' ו' תמוז תרל"ב


ידידי הרב בעל המגיד.

בשרת צדק בקהל רב זה ימים רבים את דבר בואי לפ"ב; ולא נתקימה בשורתך מסבות שונות בלתי אם בשבוע העבר. ומי יתן ובאו גם דבריך האחרונים אשר אמרת כי על ידי תבנה ותכונן סכת החברה הנופלת.

ותהי ראשית מלאכתי להשיב עטרה ליושנה לדבר בינינו על לב אחינו בשפת אבותינו הקדושה. והנה אנכי שולח לך מאמר כעין הודעה לב"י ומבקשך בשם ראשי הועד לפנוֹת לו מקום הגון באחד מעליך היוצאים ראשונה. ואם לא תמצא למאמר הארוך הזה מקום פנוי בראש מגידך להדפיסהו פעם אחת, הדפיסהו נא בהוספה מיוחדת וההוצאה תושב לך תיכף אחרי בוא תשובתך.

מן הקריאה הזאת אשר הועד קורא לאחי לב"י תראה מגמת פניו והמחשבות אשר הוא חושב לקרב אליו את העם מקצהו, למען נגיע אל התכלית המבוקשת. ואולי תמצא מצדך גם אתה ראוי ונכון לבוא אחרי הועד ולמלאת את דבריו במאמר מיוחד והחזקנו טובה לך, כי סוף סוף גם אתה בין חברינו הנכבדים תמנה ועליך להנחנו בעצתך, לחזק ידינו ולתמוך אשורנו באשר תוכל.

במשך הזמן אוסיף לדבר בך ולפקוד את מגידך אבל היום לא אוכל להאריך. היה שלום וזכור לטוב את ידידך את

יל"ג.


ראשי הועד בזמן הזה: הבאַראָן האָראַץ גנצבורג, ה' לעאָן ראָזענטהאַל, ה' ר. נייימאן, מ. געלקען (באנקיער מווארשוי) והמגיסטר ר"א הרכבי.


 

אגרת תשעים וחמש

3 יולי 1872, [ט' תמוז תרל“ב] ספ”ב.


ידידי היקר ר' אהרן ניימארק!

מפ“ב תשמע קולי; מפ”ב אערך לך את הטורים האלה ונתתי לך ולאחוזת מרעיך אתך את ברכתי שלום ופקודתי אהבה. לא נתגלגלו הדברים לידי כך שאשוב עוד הפעם לטעלש אחרי צאתי משם בחפזון גדול, ועל כן יהיו לרצון הגיון לבי בכתב במקום אמרי פי לפניכם, ידידי וגואלי! מודה אני לכם על כל הטוב והחסד אשר גמלתוני כל ימי שבתי אתכם ואקוה כי תשמרי לי ברית אהבה ואחוה גם אחרי לכתי מאתכם, כי כן יעמד זכרכם ושמכם בלבי כל הימים. יקרת בעיני, ר' אהרן, נכבדת על תמת נפשך וישרת לבך, אתה ורעיך המעטים היושבים לפניך; כמוכם ירבו בישראל ופסו כסילים מן הארץ ועקשים עוד אינם, ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחרף ומנאץ. כי חלק לבב עמנו ויהי לשני מחנות. מעבר מזה המון הנחשלים אשר פגרו ללכת אל אשר תניחנו רוח ה' רוח חכמה ודעת, ומעבר מזה הפוחזים הממהרים לרוץ כסוסים מיוזנים בבקעה, דחופים ומבהלים איש אחרי בצעו ותאותו, ואל עמם לא יביטו ואת תורתם ושפתם לא יראו. כל אלה ראיתי בימי הבלי ובשניהם אתקוטט; אלו ואלו אין עתידות למו; ורק ההולכים בדרך ישר בדרך התיכונה להם לבדם נתנו הימים הבאים. בעירכם אתם רק אתכם, בני עליה המעטים, ידעתי מכל משפחות ישראל, המבינים את אשר השעה הדחוקה הזאת דורשת מאתנו, אנשים אשר לב יהודי וראש אדם להמה! שקדו אחי על הדרך הזה ועשו חיל בעירכם; שקדו ושמרו את הדבר הטוב אשר עליו יעבדו וייגעו כל ישרי לב בישראל; אל תתנו לבעלי החיים1 בעירכם לרמוס ברגלים כל דבר טוב ויפה בקרב ישראל; אל תתנו למשחיתים האלה לבוא אל בתיכם לנגוף. קחו את מוֹשכוֹת הנהגת הקהלה בידכם והשתדלו לעשות סדרים טובים בה באשר תוכלו. האספו גם לימים הבאים כאשר עשיתם עד כה וקראו בספרי מדע והשכלה בספרי העתים וקורות הזמנים למען תוכלו ללכת שכם אחד עם שאר החיים המהלכים תחת השמש. הרבו לכם רעים באספתכם ובחברתכם למען תרבה הדעת בקרבכם.

ואתה, ר' אהרן אם תחפץ זאת עשה: כתב נא מכתב על שמי או על שם הקומיטיט כי קבעתם לכם עתים בימי חג ומועד להאסף ולקרוא יחד ספרי השכלה ובקשו את הקומיטיט שיתמוך אתכם בספרים מזה המין טובים ומועילים, והיה כל ספר טוב אשר ימצא בזה ושלחתיו לכם חנם אין כסף. והיה לכם למקרא בעדה ולשעשוע בימי חג ומועד. כתב בכל לשון אשר תחפוץ. הנני מצרף בזה נוסח המכתב; ותכתוב כפי אשר יישר בעיניך ורק על החתום יבואו אנשים אחדים.

ידעתי כי תאבים אתם לדעת את שלומי ומעמדי. ומה אודיעכם ואני בנפשי לא ידעתי?! הימים האלה ימי עבודה המה לי, ימי חרישה וזריעה, ואם יניף אלהים גשם נדבות עלי, אז יבואו אולי גם ימי הקציר והאסיף. ראשי אלפי ישראל בזה קבלוני בסבר פנים יפות וכפי הנראה גם דעתם נחה בי; אבל לפי שעה הפנים יפות והידים קפוצות, ואת א5ר יהיה באחרית הימים מי יגיד לנו מראש.

שירה חדשה שוררתי על שפת הים בליבוי “בצאתי מטעלז” ועד כה לא עלתה בידי לשלחה אליכם. הנֶה לפניכם בזה2 קבלוה ברצון אע"פ שיש בה ליחידים דברים קשים כגידים; אתכם הסליחה; כי החרוז והמשקל הביאני לידי כך. וזאת תורת המשורר שהוא מדבר לפעמים דברים שלא כרצונו.

מאד ינעם לי לשמוע מאתכם בשורות טובות וחדשות אשר צמחו בעירכם אחרי צאתי. מה יעשה חזנוביץ בבתי הספר? מי בא על מקומי? מי ומי המה ראשי המדברים אצלכם עתה? מי עוסק בתורה ומי בהשכלה? מי בחזן ומי ברב? – היו שלום אתם ובני ביתכם וזכרו לפעמים מרחוק את ידידכם את

יל"ג.



  1. רמז על בעלי בריתו של הפאַנאַטיק חיים ראב"ד (הערה משנת תרמ"ט)  ↩

  2. השיר לא נמצא אצלי (הערה בשולי הגליון).  ↩