אגרת תשעים ותשע 🔗
ידידי ה' שלאסבערג.
המוכ"ז יספר לך פה לפה את עניו וקשי יומו. כפי הנראה בן טובים הוא וראוי לתמוך בידו בדרך שלא יגיע לו לפחיתות כבודו; שאל נא את פיו ויגדך את רע מעמדו
ואם תמצא לנכון לעזרהו, תעשה באשר יתן האלהים אל לבך; אם בכסף מזומן אם בבילעט לנסיעה לגראדנא.
ידידו גארדאן.
צו“ג תרל”ד.
אגרת מאה 🔗
ידידי!
הידעת את האיש ג. אָ. ל. בבית ק.? אם לא ידעת אנא התודע והודיעני: מה מעמדו ומה מלאכתו? אם איש הוא אשר יוכל להוציא בנקל כ“ה רו”כ או לא; כל זה נחוץ לי לדעת בעגלא ובזמן קרוב.
אף כי ידעתי כי קראת את שירי “קוצי של יו”ד" דיך, בכל זאת הנני שולחי לך מחברת אחת למזכרת, למען תדע כי יקרה נפשך בעיני.
ידידך יל"ג.
י“ט כסליו תרל”ד.
אגרת מאה ואחת 🔗
ידידי, צבי המגידים!
האומר אני לך כי אנכי הסיתי את ה' פורסאָוו בנערי בני ישראל ואנכי אמרתי לו כי מותר ע“פ דין ישראל לכתוב בשבת וע”פ דינא דמלכותא להכריחם לזה אינו אלא המעיד עדות שקר בי ועתיד הוא ליתן את הדין. לא היו דברים מעולם! ה' פורסאָוו עשה מה שעשה ע“פ עצמו יע”פ הוראת איזה רבני פלהדרין אשר לא עצרו כח להגיד לו על פניו דין אמת לאמתו. ואנכי, נהפוך הוא, אנכי רבתי בו בחזקה ויעצתיו לסור מדרכו זה מלהכריח את הנערים לחלל שבת בפרהסיא, כי בזה הוא מעכב את הגאולה לילדי ישראל ומונע מהם פדות נפשם. וכבר נתפרסמו הדברים אז על ידי המ“ע “דען” וע”י המגיד. והנה אנכי נכון לעשות את בקשת בני סלוצק ואכתוב לה' פריסאָוו בעוד ימים אחדים אף כי כמעט ידעתי כי דברי לא יועילו, כי גם אתה ידעת את דרך האיש ההוא, והוא באחת ומי ישיבנו. בין כה וכה הריצה נא את מכתבי הרצוף בזה להכותבים אלי, כי לא ידעתי את כתובתם ואשלח את מכתבי אליהם בדרך ישר.
והיה שלום ולא תשא שמע שוא על ידידך ומכבדך
ילג.
כ' כסליו תרל“ד ספ”ב.
אגרת מאה ושתים 🔗
אַחי הנכבדים!
קבלתי מכתבהם ותלונתכם באמת ובצדקה על הדיריקטור עלתה באזני ונכנסה בלבי. נכון אני למלאת חפצכם ולכתוב לה' פורסאָוו להרים מכשול מדרך השכלת בניכם, אף כי אפונה מאד אם יעשו דברי פרי, יען ידעתי את האיש ואת שיחו כי באמוץ הלב ינהג; וכבר היה לי מו"מ עמו בדבר זה בהיותו בשאַוועל ולא העליתי מאומה. אבל הנה זה ימים רבים לא כתבתי אליו ואם אבוא אליו לפתע פתאֹם בדבר זה, אשר כגדלו אלינו כן קטן הוא בעיניו, יגרתי פן לא יהיה לי שומע ממנו; על כן אחכה עוד ימים מספר עד היות לי אליו דבר אחר ומדי דברי בו אדבר כבדרך עראי גם על אֹדות בקשתכם ואשתדל לדבר אל רוח בינתו ואל לבו ומי יתן ולא אדבר על העץ ועל האבן.
שאו ברכה מאת אחיכם מוקירכם ומכבדכם
יל"ג.
כ' כסליו תרל“ד ספ”ב.
אגרת מאה ושלש 🔗
כ“א כסלו תרל”ד ספ"ב.
אחי היקר מיכל נאָרדאָן!
עוד לא עניתי על מכתבך מיום ב' יוני אשר אמנם בא אלי בסוף יולי או בראשית אוגוסט, כי על ידי עובר אורח נתתו, על יד ה. העלם אשר הפקדת טובך בידו. פעמים שלש שמתי דברים בפי ה' ה. לשימם באזניך, עד אשר אעצור כח בנפשי לכתוב אליך; לא ידעתי אם הביא הוא דברי אליך או מנעם בתוך חכו; ואנכי לא מצאתי און לכתוב לך עוד כה.
במשנה דשן תתענג נפשי בכתבי אליך ביום הזה. אם ינעם לי פעם בפעם לשוחח בך בכתב, תרב נעימות ימיני לכתוב אליך היום, יום הלדתי היום, היום הזה יעביר על פני ארבעים ושלש שני מגורי, יזכירני קורותי ועתותי מקדמת ימי נעורי, ותמונות כל ידידי ורעי על פני תחלופנה עתה, ובקהלם תחד גם תמונתך אָתה, שויתיך לנגדי ואשבעה בחלום חזון לבי את תמונתך, ובחלומי זה אדבר בך ורוחי מספרת עם רוחך. מעל ראש גבעת ימי חיי אשקיפה על פני הככר אשר עברתי בה, אראה את השפלה ואת הערבה ואת ארץ הציה אשר עליתי בה כיונק רך נדף אל כל רוח ואין מעמד, אראה את המהמורות ואת הפחתים אשר עברה עליהן רגלי ויצילני ה' בחמלתו, וינטלני על אברתו ויביאני עד הלום – האין זה חלום? אראה ואתבונן בפני המלאכים הטובים האלה ואכיר גם פניך אחי בתוכם כי גם פהים הלכו עמדי לכונן אשורי בימי נעורי. אתה היית הראשון אשר עוררת ים מחשבתי בימי ילדותי, שברת ראשי ההזיות וההויות על המים שאין להם סוף אשר טבעתי בהם בחדרי מלמדי; אתה היית נר לרגלי ואור לנתיבתי; על ידך הפכתי לאיש אחר ותבוא בי הרוח לשנות מן המטבע שטבעו הורי בגדולי ובדרך חנוכי. לולא באת אתה בצל קורת בית אבי כי עתה אולי הייתי יושב כיום הזה אל אחד השלחנות בבתי המשקים ומוזג יין ושכר, לבני הנכר, או הייתי למורה הוראה בישראל כשאר עדרי חברי, והייתי יושב בתוך ד' אמותי ושונה ג' אלפים הלכות, וידי בדם ובשפיר ובשליא מלוכלכות. וכדי לקבוע הזכרונות האלה ילדי היום הזה גם בנפשך, הנני שולח לך לזכרון את לוח תמונתי; וכי תראה אותי קצוץ־פאה ומגולח זקן וידעת כי אתה הסבות באלה וגם נפשך החוטאת תשא עמי בעוני, כי אחד המקיף ואחד הניקף במשמע; וכי תראה כי כהה צלם אלהים על פני וחקוק על מצחי “ישראל” באותיות מטושטשות, וידעת כי במעל הזה היתה גם ידך אתה, מצודד נפשות!
בואי ושבתי בפ“ב ידעת ואת עבודתי עלי, מזכיר וסופר אנכי ומנהיג את גלגל צרכי הצבור וחברת ההשכלה, אולם כעסקי הקהלה כן עסקי החברה עוד לא באו לגמר בריאתם, עודם כחומר קדמון שכל הפרצופים מונחים בו בערבוביא, עודם במעמד תהו ובהו, ואנכי הוא הרוח של הבל המרחפת על פני המים להוציא יש מאין ולברוא עולם מתוקן מן ההיולי הזה, ומזה תדע ותוכח כי עבודתי רבה וחיי בצער ולא בנחת, ואין לך יום שלא יהיה טרדתו מרובה משל חברו. משכורתי נתנת לי בערך אלפים רו”כ לשנה וכסך הזה בערך הרוחתי עוד בשנה העברה, אבל כל זה וכהנה הוא דג רקק אחד ההולך לפיו של הלויתן הגדול והנורא הנקרא עיה“מ פ”ב, ולא נודע כי בא אל קרבו.
את אשר תספר באזני על אדות מנוי המורים לתורת ישראל בבתי הספר הכוללים ידעתי גם אני ומבשרי חזיתיו, בהתפטרי ממשמרתי בטעלש ולא חפץ הקורטור לשלחני ויציע לפני מקומות שונים למען אשאר על עבודתי תחת ידו, חפץ לתת לי מקום משגיח בעיר הגדולה, ואחרי אשר שכר משגיח ביה“ס לא הספיק לכלכל אותי ואת ביתי בעיר גדולה, בקשתי שיתן לי מקום מורה תורת ישראל בגימנזיום, ובגימנזיום ההיא הרבה מאד נערי בני שיראל, והדירעקטור איש תמים טוב לב; ובשאלי אותו מדוע לא ישתדל להפקיד לתלמידיו בנ”י מורה הדת, ענה ואמר לי כי כבר השתדל אבל אין מקום מוצא לשלם משכורת. אז אמרתי כי נכון אנכי ללמד חנם אין כסף. האיש הישר הזה שמח על הצעתי ויבא את דברי לפני הקורטור, וגם הקורטור נתרצה לזה וידרשו ממני פרוגרם. בפרוגרם כתבתי כי מן הצרך הוא ללמד לבנ"י דעת שפת עבר ועוד ועוד, והנה זה כשלשה חדשים אשר יצא הדבר מאת הקורטור אל המיניסטר ועוד לא שב.
רגעי ספורים ורוחי קצרה וכחי רפה ולא אוכל הרבות עוד אמרים אליך, אף כי כהנה וכהנה חתומים עמדי, כמוסים בלבי. מה שלומך עתה ומה שלום בנך? האם כבר כלה את בחינתו, ומה עתה תקותו ומגמת פניו? להעלם ה. החלותי עפ"י בקשתכם להראות את ידי לעזרתו, אבל הוא חמק עבר וישלך את האינסטיטוט אחרי גוו, ויעזוב חיי עולם לעסוק בחיי שעה. בכלל ראיתי כי נפלאים הם דרכי העלם הזה ומעשיו ממעשי שאר בני אדם.
ברך בשמי את בנך באשר הוא שם. הבטח הבטיחני להודיעני בכלותו את עבודתו; הזכירהו נא לשמור את הבטחתו ולקים מאמרו.
שלום לך כעד העולם מאת ידידך לעולם
יל"ג.
P.S. שכחתי להגיד לך כי ביום ג' אָקטאבר העבר נשא הקיר’ה את ראשי במספר האזרחים הנכבדים “Личныи ночетныи Гражданинь”.
אגרת מאה וארבע 🔗
28 מאַי 1874 [תרל“ד כ”ד סיון] ספ"ב.
כבוד הרב השלם ר' לוי ירחמיאל קלאַצקי.
הנני ממהר להשיבך דבר על מכתבך מיום 20 מאַי אשר הגיע לידי ביום אתמול.
אין ספק כי תלמוד לשון עברי בל' רוסיה כתוב בשטה טובה יהיה טוב ומועיל, וראוי המוציא לאור למצוא עזרה ומשען כסף. וכן אין ספק שהעזרה אשר תוכל למצוא מאת הממשלה גדולה היא מאת אשר תמצא מאת ועד החברה, כי אנחנו נוכל לעזור רק במועט, והמה אם יפתחו לספרך שערי בתי הספר יעמוד לך מזה ריוח ותשועה גדולה. אבל הכל תלוי בטיב ספרך ועל זה לא אוכל לדון ע“פ השמועה. אם אל החברה תשים פניך בבקשה תשלח לנו את הכ”י או חלק ממנו, או אם תגש אל ההדפסה מקודם תשלח לנו איזה קאָרעקטורען ונתהה על קנקנך, ואשר יגמור הועד אמהר להודיעך. אבל הנני מגיד לך מראש כי תשובת הועד תמשך לימים רבים, יען כי בעוד ימים אחדים ילכו חברי הועד באשר יתהלכו איש למקום חפצו במשך כל ימי הקיץ, ובטלו הישיבות כי מעטו החברים, ועל כן לא תאחר המועד אם תפנה אלינו בסוף ימי הקיץ.
החפץ לראות אותך מוצא שכר בעמלך זה, מכבדך ומוקירך מבלי הכירך.
יל"ג.
אגרת מאה וחמש 🔗
[לבעל המגיד]
ידידי הנכבד!
בנו' 29 מהמגיד נדפס מאמר “על רוח הריפורמציון בקרב אחב”י ברוסיה", וכנראה ממשמע דבריו ירמוז הכותב אלינו אל ועד חברה להרבות ההשכלה.
הג' ה' ר“ט מלא את ידי להגיד לך כי מאֹד יתפלא על תתך מקום במגידך לדברי רוח כאלה אשר אין בהם אפילו קורטוב אחד של אמת. ולכה”פ לא יהי כבוד חברה שלמה שלו כשיחת חולין של מלמד אחד, והיה לך לשאול את פינו או פי אחרים בני סמכא ולדרוש ולחקור היטב כדין תורה אם אמת נכון הדבר.
והנה אלו היו הדברים במאמר ההוא כתובים במלואם ושם העיר נקרא ככתיבתו הייתי מכחיש את הכותב בפומבי, כאשר עשיתי בהלבנון; אבל הוא מדבר ברמיזה ומזכיר את השם בר“ת, ותנואתו אשר עלינו ימצא לאו בפירוש איתמר אלא מכלל איתמר, על כן אין בידי לצאת כנגדו ולככחישו בפה מלא, כי אין אדם רואה חובה לעצמו; אבל ביני לבינך אומר כי ספורך הנכבד, אשר כפי הנראה מהערתך הארוכה האמנת בו אמונת אֹמן, כזב לך מהחל ועד כלה. לא היו דברים מעולם! מעולם לא עלה על לב הועד לעסוק בעניני דין והלכה ולסדר שלחן ערוך, קצר או ארוך. ואם אולי נמצא בעיר הגדולה פ. איש פרטי העוסק בזה על דעת עצמו, אין אתנו אחד יודע עד מה מכל אשר יעשה ואין אחריותו עלינו. הנה חשבון הועד בעד השנה שעברה תחת ידך. קרא בו או יקראו בו לפניך ונוכחת כי דרכנו לספר באזני הקהל את כל אשר נעשה בהמשך השנה מגדול ועד קטן, אם בהרחבת דברים אם ברמיזה בעלמא כפי הצרך; ושבת וראית כי אין בו אפילו רמז קטן לסדור ש”ע. ולמה תמסה לבב אחינו היראים ורכי הלבב בדברי חלומות בטלין ומבֻטלין מעקרן?
הדברים האלה נאמרין רק לך לבדך ואין לזרים אתם בהם.
ידידך ומכבדך
יל"ג.
י“ט מנ”א תרל“ד ספ”ב.
אגרת מאה ושש 🔗
[לאבר"ם לוריא]
איפה אתה רועה כעת ידידי קל הדעת המדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות? תשרך דרכך להתהלך מעיקר לעיר וממלכה אל עם אחר, לעסוק בדברים בטלים בעניני מו“מ ובתענוגי העוה”ז, ואת נפשך תשליך אחר גוך ולא תדאג ליום אחרון לקנות לך מע“ט ופרקליטין? והנה מאהבתי שאהבתי אותך ומחמלתי שחמלתי על נפשך אנכי נותן לפניך היום ענין לענות בו אשר פירותיו יאכלו אחרים בעוה”ז והקרן קימת לך לעוה"ב, ובזה את נפשך הצלתי.
מכה“ע ידוע לך כי הועד נכון להוציא חח”ת בתרגום רוסי חדש לתועלת צעירי עמנו וכי מאַסף הוא חתומים על הספר הזה (כדרך כל מחבר עני בישראל שאין לו על הוצאות הדפוס), כי מנויה וגמורה, שלא להוציא התורה, בטרם יאָספו לנו אַלפּים חתומים, משלמים במזומנים. ידעתי כי ידעת כי הדבר הזה גדול הוא ונצרך לשעתו, ועל כן אקוה כי לא תחדל מעזור לנו באסיפת החתומים בעיר מושבך, ולתכלית זאת תקבל בזה ע“י ק”ב גליון נדפס לרשום עליו את שמות האנשים הבאים על החתום, ועליו נקובים מחיר הספר ומעט מתנאי החתימה. גליון כזה שלחתי גם להרב המאוה“ג דק”ק מושבך ה' ראזענבערג ואודיעך למען תדע, והיה הכסף אשר תאסוף תריץ נא אל הקומיטט ביחד עם רשימת החתומים.
עוד זאת. הד"ר חיים זעליג סלאנימסקי חדש עלינו את הצפירה ואותי שם לסוכנו הכללי בכל ארץ רוסיה; על כן עשה נא חסד והראה לי בעיר מושבך איש אמונים אשר אבחר בו להיות סוכן לי ואני אתן את שכרו כדרך התגרין, והיה האיש אשר תבחר בו תמלא ידיו לאסוף חתומים להצפירה ותודיעני את שמו ככתיבתו.
מדי דברי כך מליט אנכי בזה הקוויטטונג שלך ואזכירך להשיב להועד נדבתך לשנה זו ועוד אזכירך את הבטחתך אשר הבטחתני להזכיר לכבוד אביך את חובתו אשר הוא חיב לאוצר החברה ולהודיעני אם ברצונו לשלם ולהשאֵר חָבֵר לחברתנו, כי בשנה הזאת בחנו את ספרי החובות וחפצו למחוק את שמו מספר החברים, אכן אנכי חשבתי זה לגרעון כבוד לו ועמדתי להשאירו עד אשר אמצא ממך מענה בדבר הזה. על כן ענני נא ואל תחשה והודיעני גם מתי תבוא ותאיר פניך אלינו.
ידידך כל הימים באמת ובתמים
יל"ג.
כ“ב מנ”א תרל“ד מפ”ב