עוֹד יֵשׁ תִּקְוָה לַסֹּעֲרָה הָעֲנִיָּה,

עוֹד לֹא נִדְחָה מִמֶנּוּ תּוּשִׁיָּה,

לִהְיוֹת עַם אֶחָד כִּבְיָמִים קַדְמוֹנִים,

לִזְרוֹע זַרְעֵנוּ עַל אֲדָמָה פוֹרִיָּה,

עַל אַדְמָתֵנוּ בָּהּ נִהְיֶה אֲדוֹנִים.

עוֹד יֵשׁ תִּקְוָה לַסֹּעֲרָה הָעֲנִיָּה,

כָּל־עוֹד לַעֲתִידוֹת עֵינֵנוּ צוֹפִיָּה,

וְהַבָּנִים שׁוֹאֲלִים לְיָמִים רִאשׁוֹנִים;

וְלֹא בִשְׂפַת שֶׁקֶר וּבְלָשׁוֹן רְמִיָּה,

נִתֵּן יָדֵנוּ אֶל הַצִּיוֹנִים.

עוֹד יֵשׁ תִּקְוָה לַסֹּעֲרָה הָעֲנִיָּה,

כָּל־עוֹד נִתְפַּלֵּל בְּשָׂפָה עִבְרִיָּה

וְלֹא נִמְכֹּר בִּנְזִיד עֲדָשִׁים הַבְּכוֹרָה;

לֹא נִשְׁכַּח מָה אָנוּ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה,

וְנִטּעַ בְּלֵב בָּנֵינוּ אַהֲבת הַתּוֹרָה.

עוֹד יֵשׁ תִּקְוָה לַיּוֹנָה הַהוֹמִיָּה,

כָּל־עוֹד יֵשׁ בָּנוּ עַיִן בּוֹכִיָּה,

עַל שִׁמְמַת אַרְצֵנוּ יִשְׁאֲפוּהָ צַמִּים;

וְלֹא נִשְׁכַּח מִלִּבֵּנוּ בִצְדִיָּה,

כִּי עַם קֶדֶם אֲנַחְנוּ בָעַמִּים.

עוֹד יֵשׁ תִּקְוָה לַסּעֲרָה הָעֲנִיָּה,

כָּל־עוֹד בָּנֵינוּ, אִם גַּם עֲשִׂירִיָּה,

מִתְגָּאִים בְּיַחַשׂ אָבוֹת בַּשְׁעָרִים;

לֹא יֵבוֹשׁוּ בְאִמָּם הָעִבְרִיָּה,

וְלֹא יְבַקְּשׁוּ כָּבוֹד וְאַהֲבָה מִזָּרִים.

עוֹד יֵשׁ תִּקְוָה לַיּוֹנָה הַהוֹמִיָּה,

כָּל־עוֹד לֹא נַאֲמִין בְּאֵלֶה בְּנֵי עֲלִיָּה,

שֶׁהֵם מִתְנַשְּׂאִים עוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם,

אוֹמְרִים כִּי הֵם לֹא יָפוּקוּ פְלִילִיָּה,

אִם בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה נִשְׁמַע לְקוֹלָם.

עוֹד יֵשׁ תִּקְוָה לְנֶאֱלֶמֶת דּוּמִיָּה,

כָּל־עוֹד שֶׁלֹא תֶחְדַל קַטֵּגוֹרִיָּה,

לְהַדִּיחַ אֵת הַיְהוּדִי מִמְקוֹם גְּדוֹלִים;

וְאִם גַּם רַבִּים שֶׁל יְהוּדֵי גֶרְמַנִּיָּה,

קוֹרְאִים כְּמוֹ אָז: “אָנָה אֲנַחְנוּ עוֹלִים!”

עוֹד יֵשׁ תִּקְוָה לַסּׂעֲרָה הָעֲנִיָּה,

עוֹד יֵשׁ בָּנוּ רַבֵּי עֲלִילִיָּה,

אַךְ נַעֲמוֹד כֻּלָּנוּ יַחַד נְכוֹנִים;

הָבָה הִנֵּה עֵת לַעֲשׂוֹת עֵת תְּחִיָּה

נִתְּנָה יָדֵנוּ אֶל הַצִּיוֹנִים!