לְעִבְרִיָּה עֲנִיָה בְיַשְׁנָה אֵת בְּנָהּ.

שְׁכַב בְּנִי, שְׁכַב בְּנִי יֶלֶד נָעִים,

עַל עֶרֶשׂ יַלְדוּתֶךָ;

אַל יְבַהֲלוּךָ חֲלוֹמוֹת רָעִים,

תִּישַׁן וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ.

מַה־זֶּה תִבְכֶּה וּתְשַׁוֵּעַ,

בֵּן יַקִּיר לִי אֶפְרָיִם?

אוּלַי אֵינְךָ עוֹד שָׂבֵעַ,

הֵא לְךָ חֲלַב שָׁדָיִם.

אָמְנָם בֶּן אֵם דַּלָּה אַתָּה,

אֻמְלָלָה עֲלֵי חָלֶד;

אוּלַי עַל זֶה תִבְכֶּה עָתָּה

תְּקַלֵּל יוֹם בּוֹ תִוָּלֶד?

אוֹ כְאֵב נִסְתָּר, כַּעַשׂ בַּלֵּב,

מְגִנַּת לֵב לֹא תוּכַל שְׂאֵת,

מִבְּלִי יְכֹלֶת סַפֵּר הַכְּאֵב,

תִּבְכֶּה וְלֹא תִינַק כָּל־עֵת.

הִנֵּה זֶה שָׁם בֵּן צוֹלֵחַ,

בְּרָב־כֹּל יָלִין שָׂבֵעַ;

הוּא כְלִיל יֹפִי שָׁם פוֹרֵחַ,

כָל־חֹסֶר לֹא יוֹדֵעַ.

עוֹטֶה הוֹד עַל עֶרֶשׂ בִיקָר,

וּמְשָׁרְתוֹת עוֹשׂוֹת רְצוֹנוֹ;

לָרָשׁ אֵין כֹּל רַק חָלָב צָר,

וְעִדִּים בְּעֶרֶשׂ־עֵץ מְעוֹנוֹ.

אוּלָם אַהֲבַת אֵם נֶאֱמֶנֶת,

לֹא עַל בֵּן זֶה חוֹפֶפֶת;

אָמָה זָרָה לוֹ אוֹמֶנֶת,

אַהֲבַת שָׁוְא לוֹ מַטֶּפֶת.

לֹא אִמּוֹ לוֹ שַׁד חוֹלֶצֶת,

לוֹ מֵינֶקֶת נָכְרִיָּה;

הִיא לָהּ אוֹתָהּ לְבֵן מְאַמֶּצֶת,

לוֹ אֵין אֵם רַחֲמָנִיָּה.

וּלְךָ בְנִי אֵין אֵם כּוֹזֶבֶת,

מִקְנַת כֶּסֶף נָכְרִיָּה,

אִמְךָ אוֹתְךָ לֹא עוֹזֶבֶת,

רַק עָלֶיךָ צוֹפִיָּה.

אֵם אוֹהֶבֶת וּמְפַנֶּקֶת,

תְּיַשְׁנְךָ עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ;

בְּאַהֲבָה רַבָּה הִיא חוֹבֶקֶת,

אֵת יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעֶּיהָ.

אֵם אוֹהֶבֶת אַהֲבַת תָּמִים,

תַּחֲלוֹץ לְךָ אֵת שָׁדֶיהָ;

אַחַת הִיא לְךָ כָל־הַיָּמִים,

לֹא תִתֵּן שְׁנָת לְעֵינֶיהָ.

מַה־זֶּה זֹהַר עֹשֶׁר אֵין קֵץ,

בָּרָק שָׁוְא כִּמְעוּף עָיִן?

צִפּוּי זָהָב עַל פֶּסֶל עֵץ,

וּבוֹ כָל־רוּחַ אָיִן.

סֵמֶל עַמְךָ אַתָּה בֵן תָּם,

גַּם לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה;

מָה חֵיל זָרִים וְאֵין אַהֲבָה שָׁם?

בְּצִיּוֹן אַהֲבַת אֵם טְהוֹרָה.

נִתְעִים הוֹלְכִים בְּחֶשְׁכַּת לָיִל,

אַחֲרֵי זֹהַר שַׁעֲשׁוּעִים;

אוֹמְרִים יָדָם תַּעֲשֶׂה חָיִל,

וְהֵמָה הַבְלֵי תַעְתּוּעִים.

אַדְמַת נֵכָר בִּקְסָמֶיהָ,

– הָהּ הִיא עֲקֻבָּה מִדָם –

תַּרְאֶה לָמוֹ מַטְעַמֶיהָ,

וְלֹא תִתְּנֵם לִנְגוֹעַ בָּם.

לָמֹץ לְשַׁדָּם זֵעַת אַפָּם,

אָז תִּמְצָא חֵפֶץ בָמוֹ;

בִּמְלֹאת סִפְּקָה יְגִיעַ כַפָּם,

“צְאוּ טְמֵאִים!” תִּקְרָא לָמוֹ.

לָמָּה נֵשֵׁב עַל אַדְמַת צָר,

בִּידֵי לֹא־אֵם אַכְזְרִיָּה?

לָנוּ עוֹד אֵם חַיָּה בִיָקר,

לָנוּ אֵם רַחֲמָנִיָּה.

אַדְמַת קֹדֶשׁ נַחֲלַת אָבוֹת,

הִיא עֶרֶשׂ יַלְדוּתֵנוּ;

נָשׁוּב נִבְנֶה בָּהּ הָחֳרָבוֹת,

נָשׁוּבָה אֶל אִמֵּנוּ!