זֶה שָׁם עוֹלָה שֶׁמֶשׁ אָבִיב,

תְּשַׁלַּח אֵת קַרְנֶיהָ;

תָּפִיץ אוֹרָה סָבִיב סָבִיב,

מַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ!

זֶה אוֹר תְּחִיָּה, תְּקוּמַת הַלְּאֹם,

מִשְּׁנַת חֶשְׁכַּת לָיִל;

זֶה הוּא אוֹר דְּרֹר, עֲלוֹת הַיּוֹם,

צִיּוֹנָה בְּרָב חָיִל.

עוּרוּ אַחִים, הִתְאַמֵּצוּ,

נָעוּרָה, נִכּוֹנָה!

הָבָה רֵעִים, הִתְקַבֵּצוּ,

נַעֲלֶה נָא צִיּוֹנָה!

קוּמוּ פִקְחוּ הָעֵינָיִם,

הַכִּירוּ הָרְמִיָּה

הִיא בַחֲלָקוֹת שְׁנוֹת אַלְפָּיִם,

סְבָבוּנוּ בִצְדִיָּה.

הִנֵּה פֹה עַל אַדְמַת זָרִים,

לֹא נִצְלַח לִמְלָאכָה;

שְׂאוּ עֵינֵיכֶם אֶל הֶהָרִים,

שָׁמָּה תַּעֲשׂוּ בְרָכָה;

נָשׁוּב נִבְנֶה שָׁם הָחֳרָבוֹת,

נָגִילָה נָרֹנָּה;

נָשׁוּב נִנְחַל נַחֲלַת אָבוֹת,

נַעֲלֶה נָא צִיּוֹנָה!

לֹא הַחָכְמָה פֹּה פְרַקְלִיטָה

לַחֲכָמִים וִידוּעִים;

“זָר לֹא יִקְרַב!” הִיא הַשִּׁטָה,

חֹק מִשְׁפַּט תַּעְתּוּעִים.

לֹא כִשְׁרוֹן פּוֹתֵחַ שְׁעָרִים,

לַעֲמֹד בִּמְקוֹם גְּדוֹלִים;

לֹא אֱמוּנָה וּמֵישָׁרִים,

לַאֲשֶׁר הֵם נִמּוֹלִים.

נֵטֶף מַיִם עַל רֹאשׁ גֶּבֶר

כָּל־צוֹאָה יָדִיחַ;

אָז כַּנֶּשֶׁר יַעֲלֶה אֵבֶר,

כַּתָּמָר יַפְרִיחַ.

פֹּה לֹא נִחְיֶה חַיֵּי יְשָׁרִים,

בַּעֲבוֹדָה וֶאֱמוּנָה,

פֹּה מַעֲשֵׂינוּ לֹא נִכָּרִים,

לֹא נִמְצָא אַךְ תְּלוּנָה.

לָמָּה לָנוּ אֶרֶץ טְמֵאָה,

שֶׁתָּקִיא אוֹתָנוּ;

שֶׁהִיא חָמָס דָּמִים מְלֵאָה,

לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בָנוּ.

נַעֲזֹב אֶרֶץ אֵם נָכְרִיָּה,

נָעוּפָה נִשְׁכּוֹנָה;

נָשׁוּב אֶל אֵם רַחֲמָנִיָּה;

נָשׁוּבָה צִיּוֹנָה!