הָיֹה הָיָה זָקֵן וּזְקֵנָה חֲשׁוּבָה,
נִזְדַּמְּנָה בְּלוּלָם תַּרְנְגֹלֶת צְהֻבָה.
הִמְלִיטָה לָהֶם פַּעַם בֵּיצָה לֹא פְשׁוּטָה,
אֶלָּא בֵיצַת־זָהָב נוֹצֶצֶת וּמְרוּטָה.
הַסָּב הָלַם בֵּיצִית וָהִיא לֹא נִשְׁבְּרָה.
הַסָּבָה טִלְטְלַתָּהּ וּשְׁלֵמָה נִשְׁאָרָה.
וּפתְאֹם עַכְבָּרִית מֵחוֹר הִתְרוֹצָצָה
וּבֵיצִית־הַזָּהָב בִּזְנָבָהּ נֻפָּצָה.
אָז זָקֵן וּזְקֵנָה מַר בָּכוּ לַאֲסוֹנָם,
אַךְ הַתַּרְנְגֹלֶת נִחֲמָתַם בִּיגוֹנָם:
"אַל, סָבִי, תִּצְטָעֵר! אַל תִּדְאֲגִי, סָבָה!
עוֹד בֵּיצִים אַמְלִיטָה – אִם גַּם לֹא־מֻזְהָבָה! –
וּדְגַרְתִּין וְיָצְאוּ אֶפְרֹחִים נֶחְמָדִים
וְהָיוּ לָכֶם לִבְנֵי־זְקֻנִים וּנְכָדִים".
